דלג לתוכן הראשי
ארכיון | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
ארכיון | צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
דודי וכטל
דודי וכטל


המערכה האמיתית של בג"ץ: להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה

בעוד סוגיות כמו חוק הגיוס, בנייה ביו"ש והמאבק בטרור מעסיקות את הציבור, המערכה המרכזית של שופטי בג"ץ מתמקדת בזהותה היהודית של מדינת ישראל • מפסיקות בנושא מהגרים ופליטים ועד הכשרת גיורים פרטיים - כך מקודמת התפיסה של מדינת כל אזרחיה, על חשבון צביונה היהודי של המדינה


בדרך כלל נהוג לומר שעִרבוב של פלז'ר וביזנס רק גורם לבעיות, פוגע במקצועיות, מאבד ממך את היושרה והדיוק ומושך אותך לשמירה על אינטרסים אישיים במקום על האמת, אבל לשופטי בית המשפט העליון שלנו קשה להתאפק.

צילום: חיים גולדברג, פלאש 90

אם אתם חושבים שהתערבות ב'חוק הגיוס' במתכונת כזו או אחרת היא זו שמדליקה אותם, אתם טועים; אם אתם חושבים שצו ביניים להקפאת בנייה באחת מגבעות יהודה ושומרון, הוא זה שמעורר בהם להט וחיוניות, אתם עוד לא בכיוון; לא ערעור על הקלות בהוראות הפתיחה באש, גם לא ביטול של הריסת בית מחבל ואפילו לא דאגה לתנאים משופרים עבור חיות הנוחב'ה – כל אלו עדיין לא הדברים שבאמת מרגשים ומתסיסים את כנופיית הגלימות השחורות שלנו.

מה כן? ובכן, אל תיפלו מהכיסא, אבל הדברים שבאמת מכניסים בשופטי בית המשפט העליון שלנו רוח נעורים ומשב של רעננות, נוגעים כולם לביטול יהדותה של המדינה והפיכתה למדינת כל אזרחיה. כל ההקלות למחבלים, הרס מאחזים והתערבות בעבודת הממשלה, הם כולם זוטות ביחס לסוגייה האמיתית שמעסיקה את שופטינו, הסוגייה שנותנת להם טעם בעבודתם וסיבה לחיות, כאן, בארץ ישראל, איתנו, שאר פשוטי העם.

צילום: חיים גולדברג, פלאש 90

מדוע? כי אחרי כל המהפכות האדירות שהם הובילו בעשרות השנים האחרונות, כמעט בכל עניין הנוגע לפרהסיה של מדינת ישראל, אחרי שהם שׂמו את עצמם בעמדת אלו שהמילה האחרונה בכל תחום, בכל תחום ממש, היא המילה שלהם, אחרי כל זה עדיין נשארה עננה אחת, סמיכה ואפורה מבחינתם, שמעיבה על כל המפעל הדמוקרטי אותו הם מנהלים. העננה הזאת היא עצם היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית.

ערכי הדמוקרטיה אותם שופטי ביהמ"ש העליון שלנו נושאים על ליבם, לא הדמוקרטיה האמיתית של שלטון הרוב וזכותו של הציבור להיות ריבון, אלא ערכי הדמוקרטיה כפי שהם המציאו אותם וקראו להם: דמוקרטיה מהותית, אותם ערכים פשוט לא מסוגלים לדור בכפיפה אחת עם העובדה הבלתי תאומן שמדינת ישראל היא קודם כל מדינה יהודית, עבור העם היהודי.

העובדה הזו היא עבורם אות קין על כל מפעל חייהם, העובדה הזאת לא נותנת להם לישון בלילה וגם לא להיות ערים ביום, כיוון שהעובדה הזאת משאירה את המדינה בה הם חיים, ואותה הם רוצים לעצב, כמדינה זרה ומוזרה ביחס לשאר המדינות שעבור שופטי ביהמ"ש העליון הינם מודל לחיקוי והערצה. כל עוד שער הכניסה עבור עליה למדינת ישראל וקבלת אזרחות בה קשור במשהו לתחום הדת, הם פשוט חשים כמצורעים חשוכי מרפא ביחס לכל חבריהם בשאר מדינות העולם הנאורות.

הפרעות האלימות של המסתננים האריתראים בדרום תל אביב | צילום: אבשלום ששוני, פלאש 90

זו הסיבה, ולא סיבות אחרות שאולי יש בהם מן האמת אבל הן הרבה פחות חשובות, שבכל פעם בו תיקרה לפני שופטי ביהמ"ש העליון ההזדמנות לאפשר לכאלה שאינם באמת יהודים להיקלט כאן, הם יקפצו על ההזדמנות הזו כמוצאי שלל רב. שתי דוגמאות מהשרוול בלי לחשוב הרבה: הפגיעה הבלתי פוסקת שלהם בניסיונות של ממשלת ישראל להילחם בתופעת מהגרי העבודה שהסתננו לכאן ממדינות אפריקה, והריצה שלהם לאפשר לכמה שיותר פליטי מלחמה מאוקראינה, כאלו שאינם יהודים כמובן, להגיע לישראל וליהנות כאן משלל הטבות להן הם לא היו זוכים בשום מקום אחר בעולם.

שימו לב: הנושא כלל אינו שייך לעולם של זכויות הפרט, חופש התנועה, הזכות לתעסוקה וכו'. הנושא הינו אך ורק הצפת מדינת ישראל בכמה שיותר אנשים שלא יהדותם היא זו שמאפשרת להם לחיות כאן. אוקראיני ועוד אריתראי שווים הקלה משמעותית בעומס החום של שופט ממוצע בביהמ"ש העליון שלנו, עומס חום שיש לו מעצם היותו שייך למדינה כל כך נחשלת ופרימיטיבית, שנותנת או מונעת אזרחות על פי קריטריון כל כך לא שוויוני וערכי, כמו דת.

ללא הסכמת המת: הסוגיה שבג״ץ נמנע מלהכריע בה

לפני 3 שעותיהונתן יפרח

גם את הפסיקה האחרונה שלהם, שהכשירה את הגיורים של בית הדין הפרטי 'אהבת הגר', בניגוד לעמדת ההלכה והרבנות הראשית, צריך לראות ולהבין בהקשר הזה. שופטי בית המשפט העליון, כפי שהם בעצמם כתבו בפסק הדין, לא באמת מתעניינים בשאלה ההלכתית האם מותר לגייר אדם שלא מתכוון לקיים מצוות ורק מעוניין בזכויות היתר שיש לאזרח ישראלי מן השורה. השאלה האם הגר כן מעוניין 'להיכנס תחת כנפי השכינה' ולהיות חלק מהעם היהודי הנאמן לזהותו, כלל לא מטרידה אותם.

צילום: חיים גולדברג, פלאש90

אז למה להתערב? כי כפי שאמרנו, בכל מקום בו שופטי ביהמ"ש העליון מריחים שקיימת האפשרות להציף את מדינת ישראל בגויים, הדם שוב זורם להם בעורקים! הם מתעוררים לחיים, עוטים על עצמם את גלימת השופט במרץ נעורים, מניפים בעוז את הפטישים ויוצאים מלאי תעצומות לקרב של החיים.

הגעת היועמ"שית לביהמ"ש מהווה פתח לסיום משפט הסרק של נתניהו

לפני שעתייםאייל בסרגליק

לצערנו לעת עתה בקרב נבחרי הציבור שלנו כמעט אין מי ששׂם על ליבו שהמערכה הזו קריטית ומשמעותית פי כמה מלא מעט מערכות אחרות. לצערנו המערכה הזו מונחת בקרן זווית ואין מי שרוצה לקחת אותה תחת אחריותו. למה? אולי כיוון שיחסי הציבור של העיסוק בענייני דת ומדינה הם פחות מוצלחים, אולי בגלל שבתחום הזה זוכים למעט מאוד פופולריות ואבק כוכבים.

ובכל זאת, מי שראש לו על כתפיו, ובאותו ראש עיניים פקוחות לרווחה וצופות למרחק, מבין שהסוגייה הזו שייכת לאותן הסוגיות שיקבעו כיצד תיראה כאן מדינת ישראל בעוד מאה שנה. תִלמדו משופטי ביהמ"ש העליון, שימו לב איך הם דלוקים.