עיני הצופה משתהות בערוצים שעוד מדווחים על המשפט, כאשר נשמעת התנהלותה השערורייתית של התביעה במשפט נתניהו. בעוד שבעיניי, כסניגור פלילי 26 שנים אוטוטו, העיניים אשר רואות את אשר רואות לא מופתעות, שכן הדברים קורים מדי יום ביומו בהתנהלות בתיקים פליליים, ובפרט בעבירות "צווארון לבן".
מאז ששי ניצן נכנס לתפקידו כפרקליט מדינה, הוא הבהיר כי יש ערך עצום בגיוס עדי מדינה בתיקי שחיתות ציבורית, ועוד טען כי "לעולם לא יאמרו לעדי מדינה לשקר". אולם בחקירה, שבה אמרו לכולם לתת דברים על נתניהו, ואז לא יבולע להם, הרי שעדי המדינה היו רק אקורד צורם נוסף לתקליט השבור שיצרה הפרקליטות והמשטרה.

"הייתי מצפה שתברכו": חדד התעמת עם התביעה על עדות מנדלבליט
כך, בין השאר, ניתן היה למצוא בין עדי המדינה עדים שאיימו עליהם בשל טענה לחזרה מעדותם (שלמה פילבר); איום על ידי הפגשה או פרסום יחסים עם מקורבת (ניר חפץ); חקירת עד בעדות פתוחה עם היוועצות עם עו"ד כחשוד (הארו); אי קבלת האישורים לחקור ראש ממשלה בניגוד לחוק יסוד הממשלה; הפעלת העיתונאי בן כספית כמקור בניגוד לאישור היועמ"ש ובניגוד לנהלי המשטרה בדבר הפעלת מקורות עיתונאים.
הדברים הגיעו עד כדי כך שמנדלבליט אסר על הפעלתו משום שהרגיש שהעיתונאי בן כספית "מפעיל" את המשטרה במקום שהם יחקרו. בנוסף, הקמת האזנת סתר לנתן אשר, כאשר היועמ"ש לשעבר ציין כי ביטל פעולת משטרה שלא אושרה מראש, האזנת הסתר לעמדה שהוקמה ליועצו של נתניהו, נתן אשל.
מנדלבליט הספיק עוד לאשר שלא בטוח שחתם על כתב האישום המתוקן, שלא קרא את כתב האישום המתוקן (בניגוד לחוק שמחייב אותו לקרוא את הראיות ולחתום על כתב האישום המתוקן), ואף אישר כי נתניהו כחשוד לא הוזהר במהלך החקירות בחשד לשוחד. זאת משום שניסוח אזהרת הפרת אמונים התאים יותר לשמירה על דיסקרטיות, טענה מופרכת כשלעצמה.
ושיא השיאים – כאשר כל החוקרים או לא זכרו או הפנו לאלשיך ולמנדלבליט. מסתבר שמנדלבליט, אשר טען לגבי נתניהו כי "ניצלנו בחסדי שמיים", לא ידע את אשר חקרו חוקריו ולא ידע את אשר אישרו. לעתים אף אמר לתובעת בתיק, לפי "רוח המפקד", כי אם לא תעשה את אשר נדרש ותנהל את התיק.
מנדלבליט אמר לתובעת יהודית תירוש כי עליה לבחור אם להיות תובעת בתיק שיציל את הדמוקרטיה או לחיות בדיקטטורה בדומה לפולין והונגריה, אמירה שלא הוכחשה. והנה, הציפייה הייתה שכאשר יגיע פרקליט מדינה חדש (אייסמן) ויועמ"שית חדשה (בהרב מיארה), יואילו השניים להיות המבוגר האחראי, בניגוד למה שנעשה במשפט זדורוב, אשר כולנו משלמים את הפיצויים עבורו, בשל המשך ניהול הסרק של ההליך.
אולם, מתחילת הקדנציה שלהם, בחרה היועצת המשפטית שלא למלא את תפקידה – לא לייעץ לממשלה ולא לפקח על פרקליט המדינה. במקום זאת, מצאנו עצמנו בחקירות נמהרות מול אנשי ימין, וסחיבת רגליים בחקירות אנשי שמאל. שיאם של דברים הגיע כאשר הודיעה כי אינה מאשרת חקירת יועצים פרלמנטריים של חברי כנסת ערבים בחקירת השחיתות בבחירות האחרונות.
זאת, בעוד שאצה רצה ומיהרה לחקור יועצים של ראש הממשלה ואחרים ואת כל סביבתו הקרובה. בסוגיות מפתח פליליות, העבירה את ההחלטה אל פרקליט המדינה אייסמן. לכך יש להוסיף את העובדה שפרקליט המדינה אייסמן נדרש מספר פעמים לסיים תיקים בהסדרים, כאשר מדובר בתיקים שלא היה צורך לנהלם, ונטען שהוא מתעקש – עד שנאלץ להיות מוזמן בעצמו לבית המשפט. כך בתיק של ארגון פשיעה מסוים וגם בתיק של רופא בכיר. כאשר השופטים אמרו לאחר פרשת התביעה בתיקי נתניהו כי אין שוחד בתיק 4000 – אותתו לתביעה לרדת מהעץ ולסיים את השוחד בתיק 4000.

עתירת הפרקליטות במשפט נתניהו: בג"ץ קבע דיון ללא צו ביניים
כאשר אמרו כן לאחר עדות נתניהו בתיק, אמרו כדי להבהיר לתביעה שהיא מתעקשת על ניהול תיק עם גופה חבוטה, בדמות תיק 4000, שכן הם יזכו בעבירת השוחד. לאחר עדותו של מנדלבליט, אשר לא סיים חקירה נגדית על ידי שאר הסניגורים וחקירה חוזרת על ידי התביעה, דומה שהשופטים מכוונים להגיד לתביעה לסיים את התיק.
מצבם של התיקים 2000 ו-4000 רעוע. אין כל הסבר מדוע הגברת הדס קליין וארנון מילצ'ן לא הועמדו לדין – ככל שסיפקו אספקת שמפניות וסיגרים בלתי פוסקת תמורת טובות הנאה, אלא אם אף אחד לא חשב שהם סיפקו זאת, ושאין עבירה פלילית בעניין. אין כל הסבר מדוע האדון אילן ישועה, שטען שהיה חלק מהתארגנות עבריינית רחבת היקף להשתלט על התקשורת על ידי סיקור אוהד, לא נחקר כחשוד מרכזי, אשר אינו זוכה להגנות שמקבל עד מדינה, כפי שחשבו חלק מהחוקרים שהוא עד מדינה.

עתירת הפרקליטות במשפט נתניהו: בג"ץ קבע דיון ללא צו ביניים
ואילו בתיק 1000, מעבר לעובדה שהדס קליין אינה אמינה ולא הועמדה לדין, הרי שקיימת חוות דעת של וינרוט שלא נבחנה, חוק המתנות וחוסר ידיעה ברורה מה באמת נמסר לנתניהו ובעבור מה. אל מול סיום כהונתה של ראשת ההרכב וחולשת הראיות, אין ספק שהשופטים רוצים לסיים את האירוע.
השופטים אומרים ליועצת המשפטית: בואי ותשמעי אותנו, אנחנו לא מאמינים בצוות שלך. והיא, ברוב יהירותה, בחרה שלא, וכך מצאה עצמה לראשונה כיועמ"שית הראשונה שמוזמנת בהיותה בתפקיד לבית המשפט, לדיון בהחלטה שיפוטית.

