אלקס ריף היא הדבר הגרוע ביותר שקרה ליוצאי ברית המועצות מאז שנאלצו לעמוד בתור ללחם. ריף היא חברת כנסת טרייה מטעם מפלגת ישר בראשות גדי איזנקוט, וידועה בשל פעילותה כמייסדת "לובי המיליון" הטוען לייצוג הישראלים דוברי הרוסית. בעצם השימוש במינוח זה, היא מוכיחה כי אין לה עניין בשילוב האוכלוסייה במדינת ישראל, אלא בהפרדתה לצרכים פוליטיים.
ליהדות בריה"מ היסטוריה עקובה מדם, הכוללת את הפוגרומים מימי האימפריה הרוסית, הטיהורים הגזעניים של סטלין, הרציחות מתקופת השואה, שיטת חיסול התרבות היהודית באופן ממסדי, אירועי משפט הרופאים היהודים, הפעילות לרדיפת הפעילים הציונים ואף האפליה בתעודות הזהות. גם בביתם, נאלצו להימנע מציון חגים בחשש מפני דיווח על כך לרשויות.
בדרך למדינת כל אזרחיה? הדרישה של הח"כית ממשרד האוכלוסין
תחת השלטון הקומוניסטי, נסגרו בתי ספר יהודיים ונאסר על לימוד השפה העברית. השלטון ביזה את לימודי הדת, הפלה בהעסקה ובקבלה למוסדות חינוך, ביסס נורמה חברתית של הסתרת מוצא, מנע קשר עם ישראל ומוסדותיה וקידם את הניתוק הדורי לפיו צומצמה העברת המסורת לצאצאים מחשש שייפגעו. הדבר הוביל לחילון, התבוללות ופחד גורף מהזדהות לאומית.
הקהילות היהודיות התפרקו ברובן, מעצרי רבנים הובילו לאובדן מנהיגות רוחנית, נוצרה רתיעה מחשיפת זהות וכן טראומה בין-דורית שהתבטאה בהשתקה, היפרדות חברתית וניסיון היטמעות כושל לאור סימוני המשטר ואפליותיו הרבות כלפי האוכ' היהודית. בסופו של דבר, נולד זן חדש של יהודים המפחדים מדתם ולאומם, עד שנוצרה הזדמנות פז לעלייה ארצה.
לקרוא ולא להאמין: השותפה החדשה של המפלגות החרדיות?
בנפילת המעצמה, שוחררו המגבלות שנגעו ליציאה מגבולות האזור, וסוף סוף יכלו יהודי רוסיה, אוקראינה, בלארוס, מולדובה, אסטוניה, לטביה, ליטא, גאורגיה, ארמניה, אזרבייג'ן, קזחסטן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן, קירגיזסטן וטג'יקיסטן לשוב לביתם ההיסטורי. כמובן שביניהם היו אלה ששמרו על מנהגיהם ואמונתם, אך לא כולם זכו לאותם תנאים.
אלה שחוו רדיפה פיזית, פוליטית, משפטית ופסיכולוגית שבו לבית היהודי עם אתגרי זהות, חוסר ודאות וחוו קשיי הסתגלות. לאחר שנים של "עיצוב מחדש" על ידי סדר סובייטי ודיקטטורי שביקש למחוק את הפלורליזם התרבותי הקיים בשטחו ולייצר תבנית אחידה לאזרחיו, נאלצו השבים ארצה להתמודד עם מחיקת תפקידם החברתי, מעמדם הישן, ואישיותם התרבותית.
איזנקוט צירף למפלגתו את הפעילה הבולטת נגד הרבנות הראשית
כמו בכל עלייה, הדור השני למד להתמודד עמה מעט טוב יותר. למידת השפה בחינוך המקומי סייעה בכך, אולם גם היא לוותה בחוויות מוכרות של אי-קבלה. מדיניות כור ההיתוך ומיזוג הגלויות כבר עשתה את שלה בזמנו, והפסיקו לדרוש את יצירת התרבות האחידה. החיסרון שהתגלה היה המשכיות השימוש בשפות הזרות במדינת ישראל (בעיקר רוסית ואמהרית).
פוליטיקאים ניצלו בציניות את יצירת הגטאות החברתיים, אלא שבדור השלישי כבר לא הצליחו. בקרב בני ונכדי העולים, נתוני השירות בצה"ל, ציוני הבגרויות, ההשכלה הגבוהה, התעסוקה המקצועית, רמת השליטה בעברית, האוריינות הדיגיטלית ושביעות הרצון הלאומית; מדורגים כולם באחוזים העליונים. יתר על כן, ניכרת התחזקות משמעותית בזיקה היהודית ובאמונה.
היהודים שנלקחה מאבותיהם באלימות הזכות לבטא את יהדותם חוזרים הביתה באופן החשוב והמרגש ביותר: בזהותם. אלא שריף, אלקס ריף, עדיין נתלית בשתי ידיה על עצי הגזענות. ייתכן שמפריע לה שנדרשים חלקם לכפר על החלטות העבר, ובוחרים להתגייר כהלכה. אולי מטריד אותה שאלה ששמרו על יהדותם, מתחתנים ברבנות כדת משה וישראל.
בעיניה, חוק השבות צריך לכלול גם את אלה שאין להם קשר כלשהו למדינה או כל עניין לאומי בה. אך לא במפתיע, אם תשאלו את יוצאי בריה"מ עצמם, רובם מתנגדים לעלייה שאינה נובעת מטעמי יהדות. ריף נהנית משימור ההפרדה והנצחת הקורבנות, תוך העדפתם על פני השתלבות. אלא שלהכיר בזהות זרה ונכפית, זו שניסתה לטשטש את שלנו, לא משרת אף אחד.
המפסידים הגדולים במערכה בה היא נלחמת הם אותם ישראלים שהיא מתיימרת לייצג. אולם למורת רוחה, בנות ובני הדור הצעיר לא קונים את המוצרים שמציעה. קריאתה האחרונה להקפאת גירוש הזרים לא משכנעת מצביעים אשר זהותם היהודית קודמת לדרכונים הגזורים של אבותיהם מהגולה, והנטייה לימין בקרב האוכלוסייה כבר אינה רק בשל צלקות הקומוניזם.
