פעיל ההסברה יוסף חדאד הודיע אתמול (רביעי) בחשבון ה-X שלו כי החליט לחתום את הפרק הפוליטי שלו עם מפלגת "עמך ישראל", והבהיר כי למרות שלא הושגה התוצאה שאליה שאפו, הוא אינו מתחרט על הניסיון להשפיע וכעת בכוונתו לשוב לפעילות החברתית ולהסברה הישראלית, בין היתר באמצעות מסע הסברה מתוכנן בארצות הברית.
חדאד שיתף את עוקביו בהחלטה והודה לכל מי שליווה אותו לאורך הדרך: "אני גאה בדרך שעשינו, באנשים שהאמינו בנו ובכל מי שנתן לנו את קולו. אמנם לא הגענו לתוצאה שרצינו, אבל אני לא מתחרט לרגע על הניסיון להשפיע ולעשות טוב למען המדינה שלנו".
חדאד ביקש להבהיר כי סיום הפרק עם המפלגה אינו מסמן את סיום פעילותו הציבורית: "ולכל מי שתהה מה עכשיו, יש לי תשובה ברורה: אני לא נעלם. אני לא מוותר. ואני בטח לא הולך לשום מקום!". בהמשך הודיע כי הוא מתכוון לחזור לעשייה החברתית ולהסברה הישראלית, ולהמשיך לפעול למען החברה והמדינה.
הפרק הפוליטי הסתיים. השליחות שלי למען מדינת ישראל נמשכת, והיא רק מתחזקת.
אז אחרי שהשלמתי קצת שעות שינה, זמן איכות עם המשפחה והחברים, הגיע הזמן לחזור לפול ביזנס ולעדכן אתכם במה שמחכה בהמשך…
אבל לפני הכול, אני רוצה לספר לכם למה בחרתי דווקא בתמונה הזו…לפעמים אני עוצר לרגע, מסתכל על הדרך שעברתי ופשוט אומר תודה לאלוהים על החיים שיש לי ועל הזכות לחיות במדינת ישראל.
כשהייתי ילד, היו מי שאמרו לי שאין עתיד לילד ערבי בישראל. שאין לי באמת סיכוי להגיע רחוק, שיש תקרת זכוכית שלא אוכל לשבור.
אז סירבתי להאמין להם. והיום, כשאני מסתכל לאחור, אני יודע כמה טוב שלא הקשבתי!
זכיתי להיות לוחם ומפקד בצה"ל, להגן על המדינה שלי וגם להיפצע למענה. זכיתי לקבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אריאל, להשיא משואה ביום העצמאות על העשייה שלי למען המדינה, ואפילו להגשים חלומות ילדות שנראו פעם בלתי אפשריים, כמו לרוץ על אותו מגרש עם אגדות כדורגל שגדלתי עליהן. ומי שמכיר את סיפור הפציעה שלי בלבנון יודע עד כמה הרגע הזה היה משמעותי עבורי.
אבל מכל הדברים האלה, יש זכות אחת שגדולה מכולן.
הזכות לשרת אתכם.
אתם, שבמשך עשר השנים האחרונות נתתם לי את הכוח להמשיך, גם ברגעים הקשים ביותר. אתם, שעמדתם לצדי כשהותקפתי, כשאיימו עליי, כשניסו להשתיק אותי וכשלא היה פשוט להמשיך בדרך שבחרתי… אני רוצה שתדעו משהו, אני לא לוקח אפילו רגע אחד מהתמיכה והאהבה שלכם כמובן מאליו. תודה לכם, באמת, מעומק הלב!
אני גם רוצה לשתף אתכם בהחלטה שלי לחתום את הפרק הפוליטי עם עמך ישראל.
אני גאה בדרך שעשינו, באנשים שהאמינו בנו ובכל מי שנתן לנו את קולו. אמנם לא הגענו לתוצאה שרצינו, אבל אני לא מתחרט לרגע על הניסיון להשפיע ולעשות טוב למען המדינה שלנו.
ולכל מי שתהה מה עכשיו, יש לי תשובה ברורה: אני לא נעלם. אני לא מוותר. ואני בטח לא הולך לשום מקום!
אני חוזר בכל הכוח לעשייה החברתית ולהסברה הישראלית, למאבק על האמת שלנו, למען החברה הישראלית ולמען המדינה שלנו.
כי יש לנו עוד כל כך הרבה עבודה לעשות. יש לנו אויבים מבחוץ, יש מי שמנסים לפלג אותנו מבפנים, ויש עולם שלם שעדיין צריך לשמוע את האמת על ישראל.
ואני מתכוון להמשיך להשמיע אותה, בלי לפחד, בלי להתנצל ובלי להוריד את הראש!
כבר בקרוב אצא למסע הסברה בארצות הברית, לאחת הזירות החשובות והמאתגרות ביותר עבור ישראל. אני יודע שזה לא יהיה פשוט, אבל דווקא עכשיו אסור לנו להפקיר את הזירה הזו.
ולסיום, אני רוצה להגיד משהו לכל ילד וילדה במדינת ישראל, יהודים, נוצרים, מוסלמים, דרוזים וכל מי שקורא לעצמו ישראלי… אל תיתנו לאף אחד לקבוע בשבילכם מה אתם יכולים להיות ולאן אתם יכולים להגיע.
אני הילד שפעם אמרו לו שאין לו עתיד בישראל, והיום אני עומד כאן ואומר בגאווה אין לי מדינה אחרת, ואין מקום אחר בעולם שבו הייתי רוצה לבנות את העתיד שלי.
אוהב אתכם, ותודה שאתם חלק מהדרך שלי! 🇮🇱💙
קרדיט תמונה: שלומי גבאי
— יוסף חדאד – Yoseph Haddad (@YosephHaddad) November 11, 2026
לדבריו, האתגרים הניצבים בפני ישראל מחייבים להמשיך לפעול גם בזירה הבינלאומית: "יש לנו אויבים מבחוץ, יש מי שמנסים לפלג אותנו מבפנים, ויש עולם שלם שעדיין צריך לשמוע את האמת על ישראל. ואני מתכוון להמשיך להשמיע אותה, בלי לפחד, בלי להתנצל ובלי להוריד את הראש!".
וינטר: "הלוואי ואת המאמץ שהשקיעו בנו – היו משקיעים בחמאס"
במסגרת חזרתו לפעילות ההסברה, חדאד מתכנן לצאת בקרוב למסע בארצות הברית, שאותה הגדיר כאחת הזירות החשובות והמאתגרות ביותר עבור ישראל. הוא הדגיש כי אף שהוא מודע לקשיים הצפויים, דווקא בתקופה הנוכחית אסור לישראל להזניח את המאבק על דעת הקהל האמריקנית.
לצד ההודעה על המשך דרכו, חדאד חזר גם לסיפורו האישי ולילדותו כערבי בישראל. הוא סיפר כי כבר בגיל צעיר היו מי שניסו לשכנע אותו שאין לו סיכוי להצליח במדינה: "כשהייתי ילד, היו מי שאמרו לי שאין עתיד לילד ערבי בישראל. שאין לי באמת סיכוי להגיע רחוק, שיש תקרת זכוכית שלא אוכל לשבור. אז סירבתי להאמין להם. והיום, כשאני מסתכל לאחור, אני יודע כמה טוב שלא הקשבתי!".
אלטמן במטה של וינטר: "הם משלימים עם העובדה שלא עברו"
בהמשך מנה את התחנות המשמעותיות בחייו, מהשירות כלוחם וכמפקד בצה"ל והפציעה במהלך שירותו בלבנון, דרך קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת אריאל ועד להשאת משואה ביום העצמאות. הוא סיפר גם על הגשמת חלום ילדות, כשזכה לשחק כדורגל לצד שחקנים שעליהם גדל, רגע שקיבל עבורו משמעות מיוחדת בעקבות פציעתו.
