עשרות תושבים, אנשי חינוך ותלמידים מבתי הספר "עירוני ג'" ו"בסמ"ת" בחיפה, ליוו היום (חמישי) בדרכה האחרונה את ירוסלבה לויצקה ז"ל, חסידת אומות העולם האחרונה שהתגוררה במדינת ישראל. לויצקה, שהלכה לעולמה השבוע במרכז הדיור המוגן "בית גיל הזהב" בחיפה, הייתה בת 91 במותה – חודשיים בלבד לפני יום הולדתה ה-92.
ההמונים נענו לקריאת עיריית חיפה להגיע לבית העלמין "דרכי שלום" בתל רגב, כדי לחלוק לה כבוד אחרון. לכתה מסמל סיומו של עידן היסטורי עבור מדינת ישראל, שהיוותה בית עבור מי שסיכנו את חייהם בימיה האפלים ביותר של האנושות כדי להציל יהודים.
בגיל 91: הלכה לעולמה חסידת אומות העולם האחרונה בישראל
ראש עיריית חיפה, יונה יהב, נשא דברי הספד נרגשים בטקס ההלוויה: "ירוסלבה היקרה, אני עומד כאן היום כראש עיריית חיפה, אבל גם כיהודי וכישראלי, ומבקש לומר לך מילה אחת, פשוטה וגדולה: תודה. תודה בשם מדינת ישראל, בשם העם היהודי, ובשם הדורות שזכו לחיות בזכות אנשים כמוך. חיפה זכתה להיות ביתך במשך למעלה משלושים שנה. אנחנו זכינו בך. נמשיך לספר את סיפורך, לחנך לאורו ולהוקיר את זכרך".
המבריחה בת ה-6: רשת ההצלה המשפחתית
סיפור גבורתה הבלתי נתפס של לויצקה החל בשנת 1941, כשהייתה ילדה בת שש בלבד בעיירה זלוצ'ב (אז בפולין, כיום באוקראינה). עם כיבוש האזור בידי גרמניה הנאצית והקמת הגטו המקומי, משפחתה – אמה קטרזינה וסבה אלכסנדר לויצקי – סירבה לעמוד מנגד.
בזכות גילה הצעיר ומראהָ התמים, הצליחה ירוסלבה הקטנה לחמוק שוב ושוב מעיניהם הפקוחות של השומרים הנאצים. ללא פחד, היא שימשה כבלדרית והבריחה מדי יום מזון, בגדים ותרופות אל תוך תחומי הגטו, ובכך החזיקה בחיים יהודים רבים שגוועו ברעב ובמחלות.
במקביל, הפך בית המשפחה לרשת הצלה מחתרתית מורכבת: הסב, האם והילדה הקימו בחצרם בונקר מסתור תת-קרקעי, שבו הצליחו להסתיר ולהאכיל לאורך תקופת המלחמה כולה לא פחות מ-25 ניצולים יהודים. בנוסף, הסתירה המשפחה בתוך ביתה ממש שני ילדים יהודים – רישרד פיירינג ויורם מרון – תוך נטילת סיכון יומיומי בעונש מוות מיידי לכל בני הבית. בהמשך דאגו גם לאספקת מזון לקבוצת יהודים שהסתתרה במרתף בית הרוס במרחק שני קילומטרים מביתם.
כשנשאלה בערוב ימיה על אותם ימים אפלים, השיבה בפשטות שובת לב: "כילדה, הדבר החשוב ביותר עבורי היה פשוט להביא אוכל לילדים הרעבים שם".
קשרה את גורלה בישראל
בשנת 1989 הכיר מוסד "יד ושם" בירוסלבה, באמה ובסבה כחסידי אומות העולם על פועלם מעורר ההשראה. שש שנים לאחר מכן, בשנת 1995, החליטה ירוסלבה לקשור את גורלה באופן סופי עם העם היהודי: היא עלתה לישראל, קיבלה אזרחות ישראלית ובחרה להשתקע בחיפה, שם חיה קרוב לשלושה עשורים. סיפור חייה יוצא הדופן אף הונצח בספרה של מיה קלינגר-כהן, "רק סוכריות אדומות".
לאורך השנים זכתה לויצקה לחיבוק חם מתושבי העיר ומדור העתיד. רק בחודש ינואר האחרון הגיעו עשרות תלמידי בית הספר "בסמ"ת" לחגוג עמה את יום הולדתה ה-91 בבית האבות שבשכונת קריית אליהו. התלמידים הקריאו לה ברכות, שרו לכבודה בעברית וברוסית והעניקו לה פרחים ועוגה, במחווה שהפכה למסורת שנתית קבועה.
"אני שמחה שאתם מאושרים, תמיד שמחתי לעזור ליהודים. הכי חשוב שיהיה כבר שלום בעולם", אמרה אז בהתרגשות לתלמידים הצעירים שצבאו על חדרה.
המפגשים הללו התקיימו במסגרת פעילותו של "המכון העירוני ללימודי השואה" בעיריית חיפה, הפועל בשיתוף מועדון "רוטרי מוריה-חיפה" להנחלת מורשתם של חסידי אומות העולם. העיר חיפה מחזיקה בקשר ייחודי לזיכרון זה: בבית העלמין הלטיני בעיר קבורים 11 חסידי אומות העולם, ובשנת 2008 אף חנכה העירייה גן ייחודי בשכונת רמת אלון המוקדש להוקרת פועלם.
היום, כשירוסלבה לויצקה הובאה למנוחות באדמת הארץ שלמען בניה חירפה את נפשה, נחתם עוד פרק חי בזיכרון השואה – אך מורשת הגבורה, החסד והאנושיות שלה תישאר חקוקה לעד.
