זריקות ההרזיה חוללו בשנים האחרונות מהפכה בטיפול בהשמנת יתר ובסוכרת מסוג 2, אך מה קורה לגוף כשהטיפול נפסק? מחקרים מצביעים על כך שמטופלים רבים מפסיקים את השימוש בתרופות בתוך השנה הראשונה, מסיבות שונות, בהן תופעות לוואי, עלויות הטיפול והרצון להימנע משימוש תרופתי ממושך. אלא שהפסקת הטיפול עלולה להיות מלווה בתופעה המכונה "אפקט ריבאונד", חזרת תחושת הרעב, עלייה מחודשת במשקל ואובדן חלק מהשיפור במדדים הבריאותיים שהושג במהלך הטיפול. במקרים מסוימים, גם היתרונות הקרדיווסקולריים שהושגו עשויים לפחות.
עלייה חוזרת במשקל והתגברות תחושת הרעב
אחת ההשלכות הראשונות של הפסקת הטיפול בזריקות הרזיה היא חזרתה של תחושת רעב מוגברת, המלווה במחשבות תכופות על אוכל ובתשוקה עזה לאכילה. במקביל, עלולה להתרחש עלייה מחודשת במשקל. מחקרים מצאו כי מטופלים שהפסיקו טיפול בסמגלוטייד העלו בחזרה, בממוצע, כשני שלישים מהמשקל שהפחיתו בתוך שנה. הסיבה לכך היא שהשמנה נחשבת למחלה כרונית, והטיפול התרופתי מסייע בוויסות התיאבון ותחושת השובע. עם הפסקתו, השפעת התרופה פוחתת, ומנגנוני הרעב והתיאבון עשויים לחזור לפעילותם הקודמת.
אלא שההשלכות אינן מסתכמות במשקל בלבד. עם הפסקת הטיפול, חלק מהשיפור במדדים הבריאותיים עלול להיעלם, ובהם רמות הסוכר בדם, לחץ הדם ורמות השומנים בדם. נוסף על כך, קיים חשש לשינוי לא רצוי בהרכב הגוף: במהלך הירידה במשקל מאבדים לא רק שומן, אלא גם מסת שריר. כאשר המשקל עולה מחדש, לא בהכרח מתרחשת התאוששות מקבילה של מסת השריר, כך ששיעור השומן בגוף עלול לגדול ביחס למסת השריר. עם זאת, מידת השינוי משתנה בין מטופלים, והראיות לגבי ההשפעות ארוכות הטווח על הרכב הגוף עדיין מוגבלות.
פגיעה בלב וגם במצב הנפשי
הפסקת הטיפול עלולה לפגוע גם בבריאות הנפש. מטופלים רבים, שראו בתרופה פתרון אחרון אחרי שנים של ניסיונות דיאטה כושלים, חווים תחושת כישלון קשה כאשר המשקל חוזר. תחושת הייאוש וחוסר השליטה עלולות להיות "הרסניות", כפי שמגדירים זאת מומחים. הסיכון המשמעותי ביותר הוא אובדן ההגנה על מערכת הלב וכלי הדם. התרופות מפחיתות דלקתיות ומשפרות מדדים המגנים מפני התקפי לב ושבץ מוחי, והפסקתן מבטלת את ההגנה הזו.
מומחים מדגישים כי אין להפסיק את הטיפול באופן עצמאי. יש לעשות זאת בליווי רופא ובניית תוכנית מסודרת. הפתרון לשמירה על ההישגים טמון באימוץ הרגלי אכילה ואורח חיים בריא עוד לפני הפסקת התרופה, כך שהגוף ילמד לתפקד ללא התמיכה התרופתית.
