לכבוד ח"כ יעקב אשר וראשי יהדות התורה, אני כותב אליכם מתוך כאב אמיתי ומתוך דאגה עמוקה לעתידו של עולם התורה ולמקומו בחברה הישראלית. אני רוצה שתבינו דבר אחד: הליכה פוליטית עם גוש השמאל עלולה להתברר כבכייה לדורות. לא בגלל התקציבים, לא בגלל התפקידים ואפילו לא בגלל חוק הגיוס, אלא בגלל משהו הרבה יותר עמוק: הקרע שאתם עלולים ליצור עם הציבור האמוני במדינת ישראל.
אולי בטווח הקצר תצליחו לעצור כמה מעצרים. אולי יבוטלו כמה סנקציות. אולי בחורי הישיבות יוכלו שוב לצאת לחוץ לארץ בלי לחשוש מההשלכות של אי־התייצבות לצבא, כאשר במקרים רבים הנסיעות הללו כלל אינן לצורך לימוד תורה.
אבל מה יקרה ביום שאחרי? מה יקרה כשמיליוני יהודים, שאינם חרדים ואולי אפילו אינם שומרי תורה ומצוות, אבל מאמינים בקדוש ברוך הוא, בתורת משה ובחשיבותו של עולם התורה, ירגישו שהפניתם להם עורף?
יו"ר יהדות התורה מגיב לאיזנקוט: לא נצטרף למהלך להדחת אוחנה
אלה אנשים שלא תמיד מסכימים איתכם. רבים מהם משרתים בצבא, עובדים קשה, משלמים מיסים ונושאים בנטל הביטחוני והכלכלי. ובכל זאת, הם מוכנים להגן על זכותכם לחיות על פי אמונתכם, להחזיק ישיבות ולגדל דורות של לומדי תורה. לא משום שהם מסכימים עם כל דרישה שלכם, אלא משום שהם רואים בעולם התורה חלק בלתי נפרד מהזהות היהודית של המדינה. את הברית הזאת אתם עומדים לסכן בשביל הישגים פוליטיים קצרי טווח.
ויש כאן גם סתירה פוליטית שקשה להתעלם ממנה. אתם הרי מכירים היטב את חוק הגיוס שביסמוט הציע, ואת הטענות שלפיהן הוא צפוי להביא לגיוס של הרבה יותר חרדים מהחלופות שמציעים ליברמן ואיזנקוט. ואתם גם מבינים את האפשרות האבסורדית: אותו בג"ץ שאתם מציגים במשך שנים כגוף פוליטי, עוין לעולם התורה וכמי שגרר אותנו למשבר הזה מלכתחילה, עשוי להכשיר חוק שיגייס הרבה פחות חרדים, רק משום שהוא מגיע מממשלת שמאל קיצונית, שלטענת מתנגדיה נשענת על גורמים התומכים בטרור.
לראשונה מאז הבחירות: רה"מ שוחח עם יו"ר יהדות התורה יעקב אשר
אז אני שואל אתכם: איפה העקרונות שלכם? במשך שנים אתם טוענים שבג"ץ פועל ממניעים פוליטיים, פוגע בעולם התורה ומתערב בכל דבר כדי להחליש את ממשלות הימין. ועכשיו אתם מוכנים להעניק לאותו בג"ץ לגיטימציה, רק משום שהפעם ההתערבות שלו עשויה לשרת את האינטרסים הפוליטיים שלכם? אם חוק שמגייס יותר חרדים פסול כשהימין מציע אותו, וחוק שמגייס פחות חרדים הופך לכשר כשהשמאל מציע אותו, אז על מה בדיוק אתם נלחמים? על עולם התורה או על העסקה הפוליטית המשתלמת ביותר?
והאבסורד הגדול הוא שבשם ההגנה על עולם התורה, אתם עלולים להעניק לגיטימציה מחודשת בדיוק למערכת שאתם מאשימים בפגיעה בו, ובדרך לפרק את הברית עם הציבור שהיה מוכן לעמוד לצידכם ולהגן עליו.
גורמים ביהדות התורה: מוכנים לתמוך מבחוץ בממשלת שמאל עם רע"מ
אבל מעבר לכל הפוליטיקה, אני רוצה לשאול אתכם שאלה קשה הרבה יותר. אתם מדברים על מעצרים, על איסורי יציאה מהארץ, על סנקציות כלכליות ועל הקשיים של בני הישיבות. אבל האם לא כאן בדיוק עומד המבחן האמיתי של עולם התורה? במשך דורות לימדו אותנו שיהודי צריך להיות מוכן לשלם מחיר אישי כדי לעמוד על עקרונותיו. שלא מוותרים על ערכים בגלל כסף, נוחות או לחץ של השלטון.
גדלנו על סיפורים של יהודים שמסרו את נפשם כדי ללמוד תורה, על אנשים שהיו מוכנים לוותר על פרנסתם, על חירותם ולפעמים אפילו על חייהם כדי לא לוותר על אמונתם. אז האם דווקא עכשיו, כשנדרש מכם לשלם מחיר מסוים על הדרך שבה אתם מאמינים, אתם מוכנים לסכן ברית של עשרות שנים כדי להימנע ממנו?
האם עולם התורה, שמחנך למסירות נפש ולוויתור על נוחות חומרית, אינו מסוגל להתמודד עם תקופה של קשיים כלכליים, מגבלות וסנקציות, מבלי להקריב את הברית עם הציבור האמוני?
אני לא מזלזל בקושי של משפחות או של בחורי ישיבות. אבל יש הבדל עצום בין מאבק עקרוני על לימוד התורה לבין מאבק שבו נדמה שהיכולת לטוס לחו"ל והבטחת התקציבים הפכו לחשובים יותר מהעתיד של כולנו.
מנהיגות אמיתית נמדדת לא במה שהיא מצליחה לקבל היום, אלא במה שהיא מוכנה להקריב כדי לשמור על המחר. אתם יכולים לנצח בהצבעה בכנסת ולהפסיד את הציבור. אתם יכולים להשיג תקציבים ולגלות שאיבדתם את האמון. אתם יכולים לקבל חוק שיספק לכם שקט לכמה שנים, ולגלות שהמחיר היה ניתוק של דור שלם מעולם התורה.
והמחיר הזה יהיה הרבה יותר כבד מכל סנקציה כלכלית. כי ביום שבו הציבור האמוני יפסיק להרגיש שעולם התורה הוא גם שלו, ביום שבו אנשים שאינם חרדים אבל מאמינים בתורת משה יפסיקו להרגיש מחויבות להגן על הישיבות ועל לומדי התורה, אתם תגלו שאיבדתם הרבה יותר מכמה מנדטים.
איבדתם את הגב הציבורי, את תחושת השותפות ואת הברית העמוקה בין חלקים שונים של העם היהודי. אני קורא לכם לחשוב לא רק על הבחירות הבאות, על התקציב הבא או על המשבר הקואליציוני הבא. תחשבו על הילדים והנכדים שלנו. תחשבו על עתיד היחסים בין הציבור החרדי לבין הציבור האמוני במדינת ישראל. כי תקציבים אפשר להחזיר. חוקים אפשר לשנות. ממשלות קמות ונופלות. אבל אמון שנשבר בין אחים קשה מאוד לבנות מחדש.
אל תתנו לדורות הבאים לשלם את המחיר של החלטה פוליטית שנועדה לפתור בעיה זמנית. אל תמכרו את העתיד של עולם התורה בשביל השקט של מחר בבוקר.
