הקצינים התקרבו לבית, אחד מהם נעצר בבעתה: "כבר הייתי פה"

הסוכה הייתה מלאה בילדים, בני המשפחה שרו שירים, ומכל עבר נשמעו קולות של חג. עדי ישבה עם משפחתה, כשפתאום הבחינה בכמה קצינים מתקרבים לבית. אחד מהם כבר עמד להיכנס, אבל חברו עצר אותו. "זה לא הבית הזה, אני מכיר את הבית הזה, כבר הייתי פה לפני כמה שנים", היא משחזרת את דבריו בריאיון ל-C14.

המשך הכתבה חינם באפליקציית C14

6+

הוא צדק. כמה שנים קודם לכן הגיעו מודיעי הנפגעים לאותו הבית כדי לבשר על נפילת אחיה שילה, ועכשיו הם חיפשו את הבית הסמוך, שבו התגוררו דודיה. עדי עוד לא ידעה שבתוך דקות תשמע משם צרחות, ותגלה שגם בן דודה אלעד נהרג.

עד חצות היא נשארה מחוץ לבית, מתקשה להביט בעיני דודיה. היא הכירה מקרוב את הכאב שעוד מצפה להם, ואת החיים שייאלצו לבנות מחדש בלי בנם. כשמצאה לבסוף את הכוחות לגשת לדודתה, חיבקה אותה וניסתה לנחם: "יהיה טוב, כאילו אנחנו עברנו את זה ואנחנו נעזור לכם גם לעבור את זה". באותו רגע נזכרה כיצד שנים קודם לכן, אחרי נפילת אחיה שילה, אותה דודה חיבקה אותה ואמרה לה בדיוק את אותו הדבר.

אמו של הנופל זועקת בדמעות: "אל תהפכו את שמו נהוראי לקללה"

20.08.26|רבקה שורק

6+

את אחיה הגדול שילה סימן טוב, שנהרג כשהיה בן 23, עדי זוכרת בעיקר דרך הרגעים הקטנים בבית. כמעט בכל תמונה משותפת הוא עושה פרצוף מצחיק, מבלגן לה את השיער או משתטה איתה מול המצלמה. בסרטונים הם רוקדים לצלילי מוזיקה רועשת, וכשהיה חוזר מהצבא לשבת, היא הייתה מחכה לשמוע את הסיפורים שלו. "אני לא זוכרת רגעים רציניים", סיפרה. שנים לאחר מכן התגייס בן דודה אלעד בעקבותיו לסיירת גולני, ולפתע חזרו להישמע בבית אותם סיפורים שכל כך אהבה.

"יהודי גנב": הילד שנרדף ברוסיה – ועשה את הבלתי ייאמן בישראל

10.08.26|רבקה שורק

6+

"הייתי בטוחה שאח שלי הגדול חזק והוא ישרוד את זה"

גם רותם רוזנשטיין לא דמיינה שתיאלץ להיפרד מאחיה הגדול בר. בבוקר 7 באוקטובר היא בילתה עם משפחתה בחופשה בים המלח, כשהטלפונים החלו לצלצל והתמונות הקשות מהדרום הגיעו בזו אחר זו. בצהריים החליטו לשוב הביתה, ושם ניסה כל אחד למצוא דרך להעביר את השעות האיומות. האם החלה לנקות, האב העסיק את עצמו והאח הקטן התיישב מול המחשב, אבל המחשבות של כולם היו עם בר, ששירת בגולני.

"הייתי בטוחה שאח שלי הגדול חזק והוא ישרוד את זה", סיפרה רותם, שהכירה היטב את קור הרוח והתושיה שלו. ביום ראשון התקבלה שיחת טלפון שבה נמסר למשפחה כי בר נהרג, אך הם נאחזו בתקווה שנפלה טעות. יומיים לאחר מכן, בשבע בבוקר, רותם התעוררה לקולות מהקומה התחתונה, קפצה מהמיטה וירדה במדרגות. כשראתה את הקצינים עומדים בבית, הבינה שהתקווה האחרונה נגוזה.

6+

בהמשך התבררו לה נסיבות נפילתו. בר, ששירת כקשר מ"פ, היה עם חבריו מחוץ למוצב כשהחלה מתקפת המחבלים. הרכב שבו נסעו נפגע מירי RPG, והם נאלצו להמשיך ברגל. כשהתלבטו אם לשוב למוצב או להתקדם לעבר קיבוץ כיסופים, בר התעקש להגיע לקיבוץ כדי לסייע לאזרחים. במהלך ההתקדמות הוא לא הגיע לנקודה שאליה הגיעו חבריו, וכעבור כחצי שעה אותר בידי כוח שהגיע למקום.

אבל עבור רותם, בר היה הרבה יותר מלוחם. הוא היה האח שאיתו הייתה יוצאת לאכול, מסתובבת ומדברת על החיים, והאדם שאיתו יכלה לחלוק כמעט הכול. גם היום, כשהיא מספרת עליו, הגעגוע הוא קודם כול לאותם רגעים פשוטים שלא יחזרו.

6+

הסיפורים שחזרו לשולחן השבת

למרות הכאב שלא ירפה, רותם ועדי בחרו לשרת דווקא בחטיבת גולני. רותם משמשת כיום מדריכת קליעה, וכשהיא מלווה חיילים בתחילת הכשרתם, היא מוצאת את עצמה חושבת על בר ועל הדרך שעבר בעצמו. לפעמים, כשהיא מזכירה את שמו, מתברר שאחד האנשים שמולה הכיר אותו. בתוך רגע נשלפת תמונה מהטלפון, ולזיכרונות שלה מצטרף סיפור חדש על אחיה, כזה שמעולם לא שמעה.

גם עדי רצתה להגיע לגולני, עוד מהימים שבהם נהגה להקשיב לסיפוריו של שילה. היא ביקשה להכיר מקרוב את העולם שהיה חלק משמעותי כל כך מחייו, ואחרי נפילתו של אלעד הרצון הזה רק התחזק. באחת השבתות האחרונות, כשישבה עם הוריה וסיפרה בהתלהבות על החיילים שלה, אמה עצרה אותה והפנתה את תשומת לבה לדמיון שלא הבחינה בו קודם: "וואלה עדי, כאילו את שמה לב שאת מתחילה לספר את אותם סיפורים".

6+

עבור עדי, הרגע הזה היה משמעותי במיוחד. במשך שנים היא שמעה מאחרים סיפורים על אחיה, וכעת היא זוכה לחוות בעצמה משהו מהעולם שאהב. גם עם החיילים שלה היא חולקת לעיתים את סיפורם של שילה ואלעד, במיוחד כשהם מתמודדים עם קשיים שמזכירים לה את החוויות של השניים.

לקראת סיום השיחה חזרה עדי לסיפור שסיפר מפקדו של שילה בהלווייתו. כמה שבועות לפני שנהרג פרץ ויכוח בין חברי הצוות, ושילה התעקש שלא ימשיכו לפני שישלימו. הוא תהה מדוע אנשים מחכים עד שחבריהם אינם כדי לומר עליהם דברים טובים, במקום להעריך אותם כשהם עדיין לצידם.

זו גם הבקשה שעדי מבקשת להעביר הלאה, אחרי שאיבדה שניים מהאנשים הקרובים אליה ביותר: "למה אנחנו אומרים דברים טובים על אנשים רק אחרי שהם מתים? למה אתם לא יכולים להגיד כאילו משהו טוב על החבר שלך?".