אתמול (ראשון) קיבל גדי איזנקוט מהנשיא יצחק הרצוג את המנדט להקמת הממשלה הבאה, וכעת הוא מתחיל במירוץ בן 28 ימים (ואם הוא יזדקק לעוד זמן אז יקבל עוד 14 יום) שבסופו הוא מקווה לעמוד בראש ממשלת ישראל ולהיות זה שיוביל את המדינה בשנים הקרובות. לאיזנקוט יש התלבטות בין שלוש אפשרויות שעל פניו נראות לא טובות למחנה השמאל, שנקרא בפי התקשורת "מחנה השינוי", כל אחת מסיבותיה.
האפשרות הראשונה היא ללכת לממשלת מיעוט של 48 ח"כים שנתמכת מבחוץ בעזרת המפלגות הערביות תומכות הטרור, רע"מ והמשותפת, שלהן 19 מנדטים. האפשרות השנייה היא ממשלה של השמאל (48) + יהדות התורה (7) + תמיכת מבחוץ של רע"מ או לחילופין להכניס לממשלה הזו את ש"ס ואז יש 61 מנדטים של ח"כים ללא צורך בהישענות על תומכי הטרור.
האפשרות השלישית היא לשבור את הגושים ולהקים ממשלת אחדות שמבוססת על ישר! וביחד (33) מצד שמאל ועל הליכוד והציונות הדתית (33) ומשם להרחיב את הממשלה, כשכל צד מביא איתו את העקרונות שלו, את המפלגות שלו וכמו בכל אחדות – כל אחד מוותר מעט כדי שהשלם יהיה גדול ויציב מסך חלקיו.
בשתי האפשרויות האחרונות איזנקוט בעצם אמור להפר הבטחת בחירות "לביתית" (זוכרים את הביטוי המאוס הזה מימיו של בנט מפר ההבטחות? אז הנה הוא חוזר אלינו ובגדול) – או לוותר על חוק הגיוס המחמיר ולשבת עם החרדים או לוותר על חוק "רק לא ביבי" העוד יותר מחמיר ולשבת עם הליכוד.
לעומת זאת, מבחינת איזנקוט והבטחותיו, האפשרות של הקמת ממשלה שנתמכת ע"י תומכי הטרור מרע"מ והמשותפת היא אופציה שעלתה כבר במהלך מערכת הבחירות ולכן מבחינתו היא העדיפה ביותר, הן מצד אי הפרת ההבטחות והן מצד העובדה שאותה, לכאורה, הכי קל להקים.
ברור שמבחינת רוב הציבור הציוני (לא אלו שמבחינתם ביבי זו הסיבה והמסובב) הממשלה הזו קשה מאד לעיכול, בוודאי כשגם אחרי הבחירות חברי הרשימות הערביות לא מסוגלים להגיד את המשפט "חמאס הוא ארגון טרור". בנוסף, אני מתקשה מאד לראות את חברי הרשימה של איזנקוט שהגיעו עם טרופר (אליסף פרץ ושירה שפירא), ואולי עוד חברים בקואליציית השמאל, שמרימים את היד שלהם בעד ממשלה כזו, שמבוססת על תומכי הטרור. וגם אם נגיד שאיזנקוט צולח את המכשולים שהזכרתי, אסור לשכוח שהוא צריך את 48 האצבעות של הגוש שלו, וכאן נכנסים לתמונה ליברמן ובנט.
ליברמן, שלאורך כל מערכת הבחירות בנה על זה שהציבור לא באמת "שוחה" בבריכה הפוליטית, הבטיח שלוש הבטחות שכובלות אותו: לא לשבת עם החרדים, לא לשבת עם הערבים ולא לשבת עם הליכוד כשנתניהו בראשו. כמובן שאחרי הבחירות הוא נאלץ "לתקן" את ההבטחות ולוותר על מה שהוא הגדיר בעצמו במהלך מערכת הבחירות האחרונה – "ב-27.10 אתם שמים פתק ל' (ישראל ביתנו) וב28.10 אני מגייס את כל המשתמטים". אז ליברמן כבר מודה שההבטחה הזו כנראה "לא הייתה ליבתית", ולכן נראה שפניו לממשלה עם החרדים, אבל אני הייתי ממליץ לכולם לשים את העיניים דווקא לכיוונו של בנט.
בנט, שגם הוא עשה מסע בחירות שעסק בעיקר בחרדים ("הדלת נעולה לכל מי שבעד השתמטות") שותק כמעט לגמרי מאז הבחירות, וגם יונתן שלו, חבר רשימת ביחד, ההוא שצרח בוועדות הכנסת ובאולפנים על כל מי שהעז להגיד משהו בנושא החרדים והגיוס, נאלם דום בימים האחרונים. השתיקה הזו היא לא סתם, בנט כבר מכיר את הדינמיקה הפוליטית, והוא יודע שככל שישתוק עכשיו הוא ירוויח אח"כ.
לבנט אין שום אינטרס להפר את הבטחתו בנוגע לחרדים בשביל לתת לאיזנקוט (או אולי לליברמן בקונסטלציה כזו או אחרת) את ראשות הממשלה על מגש בעוד הוא יהיה שר בכיר במקרה הטוב אבל שוב יצא אחד שמפר את ההבטחות שלו, ואחרי ש"שרף" את עצמו בימין ישרוף את עצמו גם בשמאל. בנט פועל בימים האחרונים בדרך חכמה, בניגוד לעברו.
פעם הוא היה "שולף" מהמותן כל מיני אמירות שאח"כ הוא הצטער עליהן (מישהו אמר חתימה על מסמך באולפן?), אך הפעם הוא מחכה שהאחרים יעשו בשבילו את העבודה והוא יגיע בסוף ויהיה זה ש"יציל את ישראל מבחירות נוספות" בעד כסא רה"מ. איזו ממשלה הוא יכול להקים? זו כבר שאלה אחרת, אבל בשביל זה יש לנו עוד לפחות חודש וחצי לחכות.
עד אז, אני בטוח שיגיעו עוד הרבה תדרוכים, ספינים וניסיונות ללחוץ – אל תשכחו לסנן את הרעשים ולנסות לצרוך את החדשות שלכם רק ממקורות אמיתיים שהם לא בעלי אינטרס. האם יהיו אלו דווקא השניים שבאו מימין, ליברמן ובנט, שיהיו אלו שילכו בסוף יחדיו "על הראש" של איזנקוט ויהיו ראשי ממשלה? נצטרך להמתין בסבלנות.
ועוד הארה לסיום, הטור הזה הוא אמנם טור פוליטי, אבל הפעם לא הוזכרו בו בכלל המפלגות שהרכיבו את הקואליציה הנוכחית, מכיוון שעכשיו הכדור בידי השמאל וכל מה שהימין צריך לעשות זה לשבת בסבלנות ולהמתין להתפתחויות, אני מאמין שנתניהו והגוש לא אמרו את המילה האחרונה, אבל לזה נצטרך להמתין, אולי כבר בטור הבא נוכל להבין לאן פני גוש הימין.
