יו"ר מפלגת ישר!, גדי איזנקוט, פתח היום (שני) את השבוע הראשון למאמציו להרכיב ממשלה, לאחר שנשיא המדינה יצחק הרצוג הטיל עליו את המנדט בעקבות המלצתם של 67 חברי כנסת. אלא שהיתרון המספרי שהעניק לו את הזכות לנסות ראשון אינו מתורגם בשלב זה לרוב קואליציוני, והמשא ומתן הצפוי חושף שורה של מחלוקות שעשויות להכריע את עתיד הממשלה עוד לפני שתוקם.
בעוד איזנקוט בוחן אפשרות להישען על תמיכה חיצונית של המפלגות הערביות, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן דורש להקים ממשלה בעלת רוב עצמאי, שתכלול גם את המפלגות החרדיות. במקביל, יהדות התורה וש"ס נדרשות להכריע אם הן מוכנות לשלם את המחיר הפוליטי של נטישת נתניהו, שמצדו ממשיך לכהן כראש ממשלת מעבר ומנסה למנוע את התגבשותה של קואליציה חלופית. על הפרק עומדים גם מהלכים פרלמנטריים שעשויים להתחיל כבר בשבוע הבא, ובראשם האפשרות להחלפת יו"ר הכנסת אמיר אוחנה.
67 ממליצים, אבל רק 48 שותפים טבעיים
הפער בין מספר הממליצים לבין היכולת להקים ממשלה הוא נקודת המוצא להבנת המשבר. ארבע המפלגות הציוניות שהמליצו על איזנקוט – ישר!, ביחד בראשות נפתלי בנט, הדמוקרטים וישראל ביתנו – מחזיקות יחד ב-48 מושבים בלבד. 19 חברי הכנסת הנוספים שהעניקו לו את היתרון בבית הנשיא משתייכים לרע"מ ולרשימה המשותפת.
טראמפ נשאל על הענקת המנדט לאיזנקוט – זו הייתה תשובתו | צפו
אלא שהמלצה על מועמד לראשות הממשלה אינה מחייבת הצטרפות לקואליציה, והסכמה על זהותו של מי שיקבל את המנדט אינה מעידה בהכרח על נכונות לתמוך במדיניותו. במקרה הנוכחי, ההבדל הזה משמעותי במיוחד, משום שליברמן מתנגד להקמת ממשלה שתישען על תמיכת המפלגות הערביות, בעוד האפשרות לצרף את החרדים מחייבת פשרות בנושאים שהפכו לסלע מחלוקת מרכזי במערכת הפוליטית.
כך נוצר מצב שבו איזנקוט מחזיק ברוב ברור של ממליצים, אך אינו יכול לתרגם אותו באופן מיידי לקואליציה. אם ינסה להקים ממשלת מיעוט בתמיכת רע"מ והרשימה המשותפת מבחוץ, הוא יידרש לשכנע את ליברמן לשנות את עמדתו. אם יבחר במסלול של ממשלה ללא תלות במפלגות הערביות, יהיה עליו לפנות ליהדות התורה ולש"ס, שעד כה היו חלק מהמחנה הפוליטי של נתניהו. בשני המקרים, המכשול אינו רק מספרי אלא גם אידיאולוגי: איזנקוט יצטרך להבטיח שהשותפות שיחתמו על הסכם קואליציוני יוכלו להמשיך לפעול יחד גם לאחר השבעת הממשלה, כאשר יגיעו ההצבעות על תקציב המדינה, חוק הגיוס והחלטות ביטחוניות ומדיניות.
שני מסלולים, מחלוקת אחת: איזנקוט וליברמן לא מסכימים על הדרך
אחד המוקשים המשמעותיים ביותר נמצא דווקא בתוך המחנה שהמליץ על איזנקוט. על פי דיווחים שונים יו"ר ישר! בוחן אפשרות להתחיל בממשלת מיעוט של 48 חברי כנסת, שתזכה לתמיכה מבחוץ של רע"מ ואולי גם של יהדות התורה. הרעיון הוא להקים ממשלה גם ללא הסכמות מלאות עם כל המפלגות שעשויות להצטרף אליה בהמשך, ובהתאם להתפתחויות הפוליטיות לנסות להרחיב את הקואליציה.
67 ממליצים, 28 ימים: איזנקוט קיבל את המנדט להרכבת הממשלה
ליברמן, לעומתו, מבקש להקים מלכתחילה ממשלה של 61 חברי כנסת, ללא תלות בתמיכת המפלגות הערביות. מבחינתו, הדרך לכך עוברת דרך צירוף המפלגות החרדיות והגעה להסכמות בסוגיית הגיוס. לפי הדיווח, אם לא ניתן יהיה להקים ממשלה כזאת, הוא רואה בבחירות נוספות חלופה להקמת ממשלת מיעוט שתישען על רע"מ והרשימה המשותפת.
הפער הזה אינו מחלוקת טכנית על הרכב הממשלה, אלא שאלה הנוגעת לעצם האסטרטגיה של איזנקוט. בעוד יו"ר ישר! עשוי להעדיף הקמת ממשלה במהירות והרחבתה בהמשך, ליברמן דורש להבטיח מראש רוב קואליציוני שלא יהיה תלוי במפלגות הערביות. המשמעות היא שגם אם איזנקוט יצליח להגיע להסכמות עם רע"מ, הוא עדיין עלול להיתקל בהתנגדות של אחת השותפות המרכזיות שלו.
בימים האחרונים אותת ליברמן על נכונות מסוימת לרכך את עמדותיו כלפי המפלגות החרדיות. יו"ר ישראל ביתנו הבהיר כי הוא מוכן לשבת עמן ואף לבחון פשרות בנושא הגיוס, מתוך רצון לאפשר את הקמת הממשלה. מדובר בהתפתחות שעשויה לפתוח ערוץ משא ומתן שלא היה אפשרי קודם לכן, אולם המרחק בין נכונות עקרונית לפשרה לבין הסכם קואליציוני עדיין גדול. ליברמן יצטרך להסביר לבוחריו מדוע הוא מוכן להתפשר בנושא שהיה במשך שנים אחד מסמלי המאבק הפוליטי שלו, בעוד החרדים יידרשו להבטיח שההסדר החדש לא יפגע באופן מהותי במעמדם של תלמידי הישיבות.
המפתח החרדי: החשש של יהדות התורה והדילמה של ש"ס
במרכז המגעים האפשריים ניצבת יהדות התורה, שהחלטתה שלא להמליץ על נתניהו יצרה פתח לשינוי במפת הבריתות. שבעת חברי הכנסת שלה עשויים להיות משמעותיים עבור איזנקוט, אך במפלגה מבינים כי הצטרפות לממשלה שבה יישבו גם ליברמן ובנט עלולה לגבות מחיר כבד. מעבר לחשש מפגיעה בתקציבי הישיבות ובמוסדות החינוך החרדיים, קיימת גם שאלת הנאמנות למחנה הפוליטי שאיתו הלכה המפלגה במשך שנים. נטישת נתניהו לטובת ממשלה בראשות איזנקוט עלולה לעורר ביקורת מצד חלקים בציבור החרדי, ובייחוד אם ההסכמות הקואליציוניות יכללו ויתורים משמעותיים בנושא גיוס בני הישיבות.
חשד בסביבת איזנקוט: זו המטרה האמיתית של ליברמן
הקושי מתחדד לנוכח העובדה שיהדות התורה אינה פועלת בחלל ריק. המפלגה מורכבת מסיעות בעלות הנהגות ואינטרסים שונים, וכל החלטה על כניסה לממשלה חדשה תצטרך לקבל את אישורם של הגורמים המשפיעים בציבור החרדי. גם אם נציגיה יסכימו לפתוח במשא ומתן, אין בכך הבטחה שיוכלו לקבל את התנאים שיוצעו להם. מבחינת איזנקוט, עצם פתיחת השיחות תהיה הישג פוליטי, אך היא לא תפתור את הבעיה המספרית: צירוף יהדות התורה לארבע המפלגות הציוניות יעניק לו 55 מושבים בלבד, שישה פחות מהרוב הדרוש להקמת קואליציה של 61 חברי כנסת.
כאן נכנסת לתמונה ש"ס, המחזיקה בשישה מנדטים ושעשויה להפוך לגורם המכריע במגעים. אם גם מפלגתו של אריה דרעי תסכים להצטרף, יוכל איזנקוט להציג קואליציה של 61 חברי כנסת ללא הסתמכות על הסיעות הערביות. אלא שהתרחיש הזה מחייב את שתי המפלגות החרדיות לחצות יחד את הקווים הפוליטיים, ובמקביל להגיע להסכמות עם ליברמן על סוגיית הגיוס. ש"ס תצטרך לשקול האם המחיר של הישארות באופוזיציה גבוה מהמחיר של הצטרפות לממשלה שאינה בראשות נתניהו, בעוד איזנקוט יידרש להציע הסדרים שיאפשרו לה לשמור על האינטרסים המרכזיים של ציבור בוחריה.
הקושי אינו מסתיים בהסכמה בין ליברמן לחרדים. גם בנט, איזנקוט והדמוקרטים יצטרכו לאשר את הנוסחה שתתגבש, וכל אחד מהם מגיע למשא ומתן עם סדר עדיפויות משלו. פשרה שתהיה מקובלת על יהדות התורה עשויה לעורר התנגדות בקרב מפלגות אחרות, ואילו הסדר מחמיר יותר בנושא הגיוס עלול לגרום לחרדים לסגת מהשיחות. גם אם יושג רוב של 61 חברי כנסת, ממשלה כזאת תהיה תלויה בכל אחד מחבריה, ותתקשה להתמודד עם פרישה של שותפה או עם משבר משמעותי סביב אחת הסוגיות השנויות במחלוקת.
המפלגות הערביות: בין תמיכה בהקמת הממשלה ליכולת להחזיק אותה
האפשרות האחרת שעומדת בפני איזנקוט היא הקמת ממשלת מיעוט שתישען על תמיכת המפלגות הערביות מבחוץ. מבחינה חוקית, אין חובה שכל הסיעות התומכות בהקמת הממשלה יהיו חברות בקואליציה, ודי בכך שהממשלה תזכה לרוב בהצבעת האמון בכנסת. אם 48 חברי הכנסת של ארבע המפלגות הציוניות יתמכו בה, ואליהם יצטרפו 19 נציגי רע"מ והרשימה המשותפת, ניתן יהיה להגיע ל־67 קולות בעד. אלא שבפועל, התרחיש הזה נתקל בהתנגדותו של ליברמן, וגם אם יימצא פתרון פוליטי שיאפשר את ההשבעה, הממשלה תצטרך להבטיח תמיכה מתמשכת בהצבעות על תקציב המדינה ובחקיקה מרכזית.
גם מבחינת המפלגות הערביות, התמיכה באיזנקוט אינה בהכרח התחייבות להעניק לו חופש פעולה בלתי מוגבל. במהלך ההתייעצויות בבית הנשיא הבהיר ח"כ אחמד טיבי כי הסיעות הערביות אינן מעוניינות לתמוך בממשלה שתקרוס כעבור חודשיים או שלושה. הדברים משקפים את החשש מפני הקמת ממשלה שלא תוכל לתפקד לאורך זמן, ואת הצורך להגיע להבנות ברורות גם עם מפלגות שלא יהיו חלק רשמי מהקואליציה.
לכך מצטרפת הבחנה חשובה בין הצבעה בעד הממשלה לבין הימנעות מהצבעה. ממשלה אינה חייבת לקבל 61 קולות בהצבעת האמון, אלא רוב מקרב חברי הכנסת המשתתפים בהצבעה. לפיכך, גם הימנעות של סיעות מסוימות עשויה לאפשר לממשלה לקום, אם מספר התומכים יהיה גבוה ממספר המתנגדים. אלא שהימנעות בהצבעה אחת אינה מבטיחה רוב בהמשך הדרך, ובוודאי שאינה פותרת את הקושי להעביר תקציב או להתמודד עם הצעות אי-אמון.
המשמעות היא שגם אם איזנקוט יצליח להשיג רוב נקודתי להשבעת הממשלה, הוא יידרש לבנות מנגנון פוליטי שיבטיח את המשך פעילותה. בלי הסכמות כאלה, ממשלת מיעוט עלולה להפוך לממשלה שנאלצת לנהל משא ומתן מחודש כמעט בכל הצבעה משמעותית.
המהלך בכנסת: האם אמיר אוחנה יוחלף עוד לפני הקמת הממשלה?
לצד המגעים הקואליציוניים, נבחן גם מהלך פרלמנטרי שעשוי להשפיע על מאזן הכוחות עוד לפני השבעת הממשלה. לפי דיווח בישראל היום, איזנקוט אינו צפוי להודיע כבר השבוע שהצליח להרכיב ממשלה, בין היתר על רקע הרצון לקדם תחילה את החלפת יו"ר הכנסת אמיר אוחנה.
המהלך עשוי להתבצע לכל המוקדם בשבוע הבא, אם יושג רוב פרלמנטרי שיתמוך בו. מבחינת איזנקוט, החלפת יו"ר הכנסת עשויה לאפשר למחנה הממליצים להוכיח כי הוא מסוגל לפעול יחד גם מעבר להמלצה בבית הנשיא, ולהשפיע על סדר היום הפרלמנטרי בתקופת המשא ומתן.
אלא שגם כאן קיים הבדל בין רוב להחלפת יו"ר הכנסת לבין רוב להקמת ממשלה. חברי כנסת עשויים להסכים על שינוי בתפקיד פרלמנטרי מסוים, מבלי להסכים על חלוקת תיקי הממשלה, על חוק הגיוס או על מדיניות ביטחונית משותפת. לכן, גם הצלחה במהלך כזה לא תבטיח שאיזנקוט יוכל להקים קואליציה. מנגד, אם המהלך ייכשל, הדבר עשוי להמחיש עד כמה שברירי הרוב שהושג בבית הנשיא. במקרה כזה, נתניהו יוכל להצביע על הקושי של יריביו לגבש הסכמות אפילו סביב מהלך פרלמנטרי ממוקד.
נתניהו עדיין במשחק: כך הוא עשוי לסכל את המהלך
בזמן שאיזנקוט מנסה למצוא את הדרך בין החרדים למפלגות הערביות, נתניהו ממשיך להחזיק בקלפים פוליטיים משמעותיים. ראש הממשלה עומד בראש הליכוד, המפלגה הגדולה בכנסת עם 27 מושבים, ומנסה לשמר את הקשר עם שותפיו במחנה הימין והחרדים. אם יצליח למנוע מיהדות התורה ומש"ס להצטרף לאיזנקוט, הוא עשוי להביא לכך שהמועמד שקיבל את המנדט לא יצליח להציג רוב. מבחינתו, אין הכרח להגיע להסכם קואליציוני חלופי כבר כעת; עצם כישלונו של איזנקוט עשוי לפתוח מחדש את האפשרות שהנשיא יטיל את המשימה על מועמד אחר.
אלא שגם נתניהו ניצב בפני בעיה מספרית. אם יהדות התורה תחזור לתמוך בו, יעמוד לרשות מחנהו גוש של 53 חברי כנסת בלבד, והוא יידרש לגייס שמונה תומכים נוספים כדי להגיע לרוב של 61. לכן, סיכול מאמציו של איזנקוט אינו מבטיח שנתניהו יצליח להרכיב ממשלה בעצמו.
האפשרות להקים ממשלת אחדות עם הליכוד עשויה לעלות שוב אם השיחות עם החרדים ייכשלו, אך היא מחייבת הסכמות בשאלת זהות ראש הממשלה, חלוקת התיקים וקווי היסוד. עבור איזנקוט ושותפיו, שהציגו במהלך מערכת הבחירות את החלפת השלטון כיעד מרכזי, מדובר במהלך בעל מחיר פוליטי משמעותי.
נתניהו יכול לנסות ולהעמיק את המחלוקות בין השותפים האפשריים של איזנקוט, אך אין ודאות שהדבר יספיק כדי להחזיר אליו את המנדט. גם אם יו"ר ישר! ייכשל, הנשיא אינו מחויב להטיל את המשימה דווקא על נתניהו, וההכרעה תהיה תלויה במפת ההמלצות וביכולת של מועמד אחר להציג אפשרות ממשית להרכבת ממשלה.
28 ימים להרכבת הממשלה – ומה יקרה אם איזנקוט ייכשל?
לכל אלה מצטרף לוח הזמנים החוקי. איזנקוט קיבל את המנדט ביום ראשון, 8 בנובמבר, ולפי חוק יסוד: הממשלה עומדים לרשותו 28 ימים להרכבת הממשלה, עד 6 בדצמבר. נשיא המדינה רשאי להאריך את התקופה ב-14 ימים נוספים לכל היותר, כך שאם תינתן מלוא ההארכה, יוכל איזנקוט להמשיך במגעים עד 20 בדצמבר.
עם זאת, אף שהחוק מעניק לו כמה שבועות, ההכרעות הראשונות עשויות להגיע הרבה קודם לכן. כבר בימים הקרובים יתברר האם יהדות התורה מוכנה להיכנס למשא ומתן ממשי, האם ליברמן מסוגל להציע פשרה שתתקבל על דעת החרדים, והאם ש"ס תהיה מוכנה לשקול שינוי בברית הפוליטית שלה.
גם אם איזנקוט יודיע שהצליח להרכיב ממשלה, עדיין יהיה צורך להשלים את ההליך הפרלמנטרי. לאחר ההודעה לנשיא המדינה וליושב ראש הכנסת, יש לקבוע ישיבה לכינון הממשלה בתוך שבעה ימים, ובה תציג הממשלה את קווי היסוד שלה, את הרכבה ואת חלוקת התפקידים, ותבקש את אמון הכנסת.
אם המגעים ייכשלו, ההליך אינו מסתיים אוטומטית בבחירות חדשות. הנשיא רשאי להטיל את המשימה על חבר כנסת אחר לתקופה של 28 ימים, או להודיע ליושב ראש הכנסת כי אינו רואה אפשרות להרכבת ממשלה. לאחר מיצוי השלב הזה, החוק מאפשר ל-61 חברי כנסת לבקש בתוך 21 ימים להעניק את המנדט למועמד מוסכם, שיעמדו לרשותו 14 ימים נוספים.
רק אם גם האפשרויות האלה לא יובילו להקמת ממשלה, תיסלל הדרך למערכת בחירות נוספת, שתיערך בתוך 90 ימים בהתאם להוראות החוק. המשמעות היא שגם אם איזנקוט לא יצליח להשלים את המשימה, המערכת הפוליטית עשויה להישאר במצב של חוסר ודאות במשך חודשים נוספים, כאשר הממשלה היוצאת ממשיכה לכהן עד לכינונה של ממשלה חדשה.
חמשת התרחישים האפשריים – והמחיר של כל אחד מהם
בפני איזנקוט ניצבים כמה מסלולים, שכל אחד מהם כרוך במחיר פוליטי אחר. האפשרות הראשונה היא הקמת ממשלה עם יהדות התורה וש"ס, שתאפשר לו להגיע לרוב של 61 ללא תמיכה ערבית, אך תחייב פשרות כואבות בנושא הגיוס ותהיה צרה ושברירית.
האפשרות השנייה היא ממשלת מיעוט בתמיכת רע"מ והרשימה המשותפת, שעשויה להתבסס על 67 הממליצים שכבר התייצבו מאחוריו, אך מחייבת שינוי בעמדתו של ליברמן והסכמות שיבטיחו את תפקודה לאורך זמן. בתוך המסלול הזה קיימת גם אפשרות שיהדות התורה תסייע לממשלה מבחוץ, באמצעות תמיכה או הימנעות בהצבעות מסוימות, מבלי להצטרף אליה באופן רשמי.
האפשרות השלישית היא ממשלת אחדות עם הליכוד, שעשויה לספק רוב רחב יותר, אך תדרוש הכרעה בשאלת נתניהו. התרחיש הרביעי הוא כישלון של איזנקוט והעברת היוזמה למועמד אחר, ובהם נתניהו, שינסה להרכיב קואליציה משלו. האפשרות החמישית היא מבוי סתום שבו אף אחד מהמועמדים אינו מצליח לגייס רוב, והמדינה נגררת למערכת בחירות נוספת.
גם תרחיש של פיצול בעמדות המפלגות החרדיות עשוי לשנות את התמונה. אם יהדות התורה תסכים לשתף פעולה עם איזנקוט אך ש"ס תישאר במחנה נתניהו, לא יהיה לו רוב קואליציוני של 61. מנגד, אם ש"ס תחליט להצטרף לממשלה ללא יהדות התורה, הוא עדיין יידרש למצוא שותפים נוספים. פערים אפשריים גם בתוך יהדות התורה עצמה עלולים להקשות על גיבוש עמדה אחידה.
המבחן האמיתי: לא רק להקים ממשלה, אלא להחזיק אותה
בסופו של דבר, המבחן של איזנקוט אינו מסתכם ביכולתו להשיג רוב בהצבעת האמון הראשונה. הוא נדרש להקים ממשלה שתוכל להעביר תקציב, להתמודד עם אתגרים ביטחוניים ומדיניים ולשרוד מחלוקות בין שותפות בעלות תפיסות עולם שונות. 67 הממליצים שהעניקו לו את המנדט סיפקו לו יתרון פוליטי משמעותי, אך לא פתרו את הסתירות שבין המפלגות.
הימים הקרובים עשויים לספק תשובה ראשונית לשאלה אם קיימת דרך מעשית להקמת הממשלה. נכונות של יהדות התורה לפתוח במשא ומתן, פשרה אפשרית בין ליברמן לחרדים, החלטתה של ש"ס והיכולת לגייס רוב להחלפת יו"ר הכנסת יהיו מבחנים ראשונים לכוחו הפוליטי של איזנקוט.
כעת, כאשר נתניהו ממתין להזדמנות לסכל את המהלך והמפלגות החרדיות מחזיקות במפתח להקמת קואליציה חלופית, השבוע הקרוב עשוי לקבוע האם היתרון בבית הנשיא יהפוך לממשלה חדשה – או יישאר מספר שלא הצליח להתגבש לרוב מתפקד.
