מבצע קדש, שנודע גם בשם מלחמת סיני, היה אחת המערכות הצבאיות המשמעותיות בתולדותיה של מדינת ישראל הצעירה. לפני 70 שנה בדיוק לפי לוח השנה העברי, יצא צה"ל למבצע רחב היקף נגד מצרים, על רקע חדירות מחבלים, חסימת נתיבי השיט והתחמשות הצבא המצרי. בתוך ימים ספורים השתלטו כוחות צה"ל על חצי האי סיני ורצועת עזה, אך בעקבות לחץ בין-לאומי נדרשה ישראל לסגת מהשטחים שכבשה.
הרקע למלחמה: מצרים מתחמשת וישראל מתמודדת עם האיום
באמצע שנות ה-50 התמודדה מדינת ישראל עם מציאות ביטחונית מורכבת. פחות מעשור לאחר הקמתה, המדינה עדיין הייתה עסוקה בקליטת גלי העלייה הגדולים ובבניית מוסדותיה, וצה"ל היה עדיין צבא צעיר שנדרש להתמודד עם אתגרים ביטחוניים משמעותיים, למרות משאבים מוגבלים.
גיבור ישראל: סיפורו מעורר ההשראה של גנה סימן טוב
בגבול הדרומי התמודדה ישראל עם חדירות של חוליות פדאיון, מחבלים שפעלו בחסות מצרים וחדרו לשטח המדינה, בעיקר מרצועת עזה, כדי לבצע פיגועים, רציחות ומעשי חבלה ביישובים ובאזרחים. מאז סיום מלחמת העצמאות ועד מבצע קדש נפגעו כ-1,300 אזרחים ישראלים ממסתננים ומחוליות טרור, שחדרו בעיקר מרצועת עזה ומירדן. במקביל, מצרים הגבילה את חופש השיט הישראלי וחסמה את מצרי טיראן, מהלך שפגע בגישה הימית לנמל אילת.
בצד המצרי התחולל שינוי משמעותי עם עלייתו לשלטון של גמאל עבד אל-נאצר, בעקבות מהפכת הקצינים ב-1952. נאצר ביקש לבסס את מעמדה של מצרים כמנהיגה בעולם הערבי ופעל לחיזוק כוחה הצבאי. בספטמבר 1955 חתמה מצרים על עסקת נשק גדולה עם צ'כוסלובקיה, שבמסגרתה קיבלה כמויות משמעותיות של נשק סובייטי. העסקה שינתה את מאזן הכוחות באזור והגבירה בישראל את החשש מפני מלחמה רחבה.
לצד ההתחמשות המצרית, נרקם שיתוף פעולה צבאי בין מצרים לסוריה, ובהמשך הצטרפה גם ירדן למפקדה הצבאית המשותפת. בישראל ראו בהתפתחויות האלה איום ממשי, במיוחד לנוכח הפערים ביכולות הצבאיות והחשש מפני מלחמה בכמה חזיתות במקביל.
הלאמת תעלת סואץ והברית החשאית עם בריטניה וצרפת
ביולי 1956 הודיע נאצר על הלאמת תעלת סואץ, שהייתה עד אז בשליטת חברה בעלת אינטרסים בריטיים וצרפתיים. הצעד עורר משבר בין-לאומי חריף והציב את מצרים בעימות ישיר עם בריטניה וצרפת, שביקשו להשיב לעצמן את השליטה בתעלה.
המשבר שינה גם את מצבה המדיני של ישראל. בריטניה וצרפת חיפשו דרך להצדיק התערבות צבאית במצרים, ואילו ישראל ביקשה לפגוע בתשתיות הצבאיות המצריות, לעצור את פעילות הפדאיון ולהסיר את חסימת נתיבי השיט.
על רקע האינטרסים המשותפים התקיימו שיחות חשאיות בין שלוש המדינות, שהובילו להסכם סוור. במסגרת התיאום נקבע כי ישראל תפתח בפעולה צבאית בסיני, ובעקבותיה יציבו בריטניה וצרפת אולטימטום למצרים ולישראל, ולאחר מכן יתערבו צבאית באזור תעלת סואץ. התוכנית נועדה לאפשר לבריטניה ולצרפת לפעול נגד מצרים, תוך יצירת עילה להתערבותן.
29 באוקטובר 1956: מבצע קדש יוצא לדרך
בערב 29 באוקטובר 1956 פתח צה"ל במבצע קדש. בשלב הראשון הוצנח גדוד 890 של הצנחנים, בפיקוד רפאל איתן (רפול), סמוך למעבר המיתלה שבמרכז חצי האי סיני. במקביל החלו כוחות נוספים לנוע לעבר סיני, וחטיבת הצנחנים 202 בפיקודו של אריאל שרון הצטרפה למערכה.
הצניחה ליד מעבר המיתלה הייתה חלק מהתוכנית ליצור איום על תעלת סואץ ולספק לבריטניה ולצרפת את העילה להתערבותן. בימים שלאחר מכן התקדמו כוחות צה"ל בצירים המרכזיים של סיני, תוך התמודדות עם הכוחות המצריים ועם מערכי ההגנה שהוצבו באזור.
ב-30 באוקטובר הציבו בריטניה וצרפת אולטימטום למצרים ולישראל, בדרישה להרחיק את כוחותיהן מתעלת סואץ. מצרים דחתה את הדרישה, ובעקבות זאת החלו בריטניה וצרפת בתקיפות אוויריות נגד מטרות מצריות. בהמשך נחתו כוחות בריטיים וצרפתיים באזור התעלה.
במקביל המשיך צה"ל להתקדם. הכוחות נעו בצפון סיני ובמרכזו, וחטיבות נוספות פעלו בדרום חצי האי. חטיבה 9 התקדמה לאורך מפרץ אילת לעבר שארם א-שייח', ואילו כוחות נוספים פעלו לכיבוש רצועת עזה. ב-5 בנובמבר הושלמה ההשתלטות הישראלית על חצי האי סיני ורצועת עזה.
ההישגים הצבאיים והלחץ הבין-לאומי
בתוך ימים ספורים הצליח צה"ל להשתלט על שטחים נרחבים, לפגוע בכוחות הצבא המצרי ולפרק את התשתית שאפשרה את פעילות הפדאיון מרצועת עזה. במהלך המלחמה נפלו 172 חיילי צה"ל וכ-800 נוספים נפצעו. המבצע נחשב למערכה הצבאית המקיפה ביותר של צה"ל עד אותה תקופה, והמחיש את יכולתו להפעיל כוחות גדולים ולבצע תמרון מהיר בשטח נרחב.
עם זאת, ההישגים הצבאיים לא תורגמו לשליטה ישראלית קבועה בשטחים שנכבשו. ארצות הברית וברית המועצות הפעילו לחץ כבד להפסקת הלחימה ולנסיגת הכוחות הזרים ממצרים. גם ישראל נדרשה לסגת מסיני ומרצועת עזה, והנסיגה הושלמה בתחילת מרץ 1957.
לצד הנסיגה, המערכה הובילה לשינוי משמעותי במציאות הביטחונית בדרום. כוח חירום של האו"ם הוצב בסיני וברצועת עזה, מצרי טיראן נפתחו מחדש לשיט ישראלי, ופעילות הפדאיון פחתה באופן משמעותי. המערכה גם חיזקה את ההרתעה הישראלית והמחישה את יכולותיו של צה"ל בזירה האזורית.
