הניצחון של המפלגה הדמוקרטית בבחירות אמצע הכהונה בארצות הברית הבטיח לה היום (רביעי) שליטה בשני בתי הקונגרס, וצפוי לשנות באופן משמעותי את יכולתו של הנשיא דונלד טראמפ לקדם את מדיניותו. לאחר שנתיים שבהן נהנה מרוב רפובליקני בבית הנבחרים ובסנאט, הנשיא יידרש כעת להתמודד עם אופוזיציה שתשלוט בהליכי החקיקה, תוכל לעכב מינויים בכירים ולהפעיל פיקוח נרחב על פעילות הממשל. השינוי עשוי להשפיע גם על מדיניות החוץ האמריקנית, ובכלל זה על היחסים עם ישראל, המאבק באיראן והסיוע הביטחוני.
לאחר שנתיים שבהן נהנה מרוב רפובליקני הומוגני בבית הנבחרים ובסנאט, ייאלץ הנשיא לפעול מעתה מול אופוזיציה לוחמנית שתשלוט בהליכי החקיקה, תחזיק במפתח לאישור מינויים בכירים ותפעיל מערך פיקוח נרחב על כל זרועות הממשל. תפנית זו תגרור השפעות ישירות גם על מדיניות החוץ של המעצמה, ובכלל זה על היחסים האסטרטגיים עם ירושלים, גורל הסיוע הביטחוני והמשך ניהול המלחמה הישירה מול איראן.
סוף השליטה הרפובליקנית: טראמפ יידרש לשנות את דרך הפעולה
המשמעות הראשונה במעלה של הניצחון הדמוקרטי היא מהפך ביחסי הכוחות המוסדיים בין הרשות המבצעת לרשות המחוקקת. בשנתיים הראשונות לכהונתו השנייה של טראמפ בבית הלבן עמדו לרשותו רוב שמרני בבית הנבחרים וסנאט אוהד, שאפשרו העברה מהירה יחסית של יוזמות תקציביות וחוקים מרכזיים.

בכיר בבית הלבן: "מצביעי טראמפ לא הגיעו – תחגרו חגורות"
כעת, כאשר שני הבתים נתונים למרותה של הנהגה דמוקרטית, הנשיא ייתקל במחסום כמעט בלתי עביר לקידום חקיקה חדשה ללא פשרות והסכמות רחבות עם יריביו הפוליטיים. מגבלה זו תורגש בשורה ארוכה של תחומי ליבה, ובהם גביית מיסים, מדיניות הגירה ואכיפת גבולות, תוכניות אנרגיה, היקפי ההוצאה הממשלתית ותקציבי משרד ההגנה.
עם זאת, אובדן הקונגרס אינו מוחק את סמכויות הנשיאות המעוגנות בחוקה. טראמפ יוסיף להחזיק בכוח להוציא צווים נשיאותיים באותם תחומים שבהם החוק הפדרלי מעניק לו סמכות ביצועית ישירה, להוביל את המגעים הדיפלומטיים הבינלאומיים של ארצות הברית, ולפקד על הצבא מתוקף תפקידו החוקתי כמפקד העליון של הכוחות המזוינים. השינוי המהותי יתבטא ביכולתו של הקונגרס להציב תנאים מוקדמים, להתלות שחרור תקציבים, ולדרוש דין וחשבון על כל פעולה מנהלית של הממשל.
הסנאט בידי הדמוקרטים: מכה ליכולת של טראמפ למנות בכירים
ההכרעה בסנאט, שבו הגיעו הדמוקרטים לחמישים ואחד מושבים מול שלושים ותשעה מושבים לרפובליקנים, מעניקה למפלגה הדמוקרטית רוב עצמאי לחלוטין. רוב זה מנטרל את יכולתו של סגן הנשיא ג'יימס דייוויד ואנס לשבור שוויון, ומנחית מכה קשה על סמכותו של הנשיא לאשר מינויים בכירים בממשל.

טראמפ בתגובה ראשונה להישגים המסתמנים של הדמוקרטים
נשיא ארצות הברית מוסמך להציע מועמדים לתפקידי מפתח, אולם רשימה ארוכה של מינויים מחייבת את תמיכת הסנאט בטרם ייכנסו לתוקפם. מדובר במינויי שגרירים ברחבי העולם, שרים בקבינט, ראשי זרועות הביטחון והמודיעין, וכן שופטים פדרליים.
רוב דמוקרטי יעניק לאופוזיציה יכולת להשהות הליכי מינוי, לחקור לעומק את עברם של המועמדים, לדרוש שינוי של שמות ואף לפסול על הסף מינויים שאינם מקובלים עליה מבחינה אידאולוגית או מקצועית. עוצמתו של מנגנון זה תהיה דרמטית במיוחד אם יתפנה מושב בבית המשפט העליון של ארצות הברית, שכן הדמוקרטים יוכלו למנוע מינוי שופט שמרני מובהק. השליטה בסנאט אינה מעניקה לדמוקרטים סמכות להדיח בעצמם שופטים או בכירים שכבר מכהנים בתפקידם, אך היא מעניקה להם שליטה מוחלטת בכל הנוגע למינויים חדשים.
הסכנה הפוליטית לטראמפ: חקירות, זימונים ועימותים עם הקונגרס
לצד הסנאט, הדמוקרטים הבטיחו שליטה מוחצת בבית הנבחרים עם מאתיים חמישים וחמישה מושבים לעומת מאה ושמונים מושבים לרפובליקנים – יתרון של שלושים ושבעה מושבים מעבר לרף הדרוש לרוב.
שליטה זו בשני בתי הקונגרס מעניקה למפלגה יכולת להרחיב ללא גבולות את הפיקוח על הממשל. ראשי הוועדות יוכלו לקיים שימועים, לזמן עדים, לדרוש מסמכים ולבחון החלטות שהתקבלו בבית הלבן ובמשרדי הממשלה. סמכויות אלה עשויות לשמש לבדיקת מדיניות ההגירה, השימוש בכספי ציבור, התקשרויות ממשלתיות והחלטות ביטחוניות.

הדמוקרטים בדרך להשתלט על הקונגרס – וטראמפ משנה את הטון
הדמוקרטים יוכלו גם לפתוח בהליכי הדחה נגד הנשיא בבית הנבחרים. עם זאת, הגשת כתב אישום במסגרת הליך הדחה אינה מספיקה כדי להדיח נשיא מתפקידו. לשם כך נדרשת הרשעה בסנאט ברוב של שני שלישים מהסנאטורים המשתתפים בהצבעה, רף גבוה בהרבה מחמישים ואחד המושבים שמחזיקה המפלגה.
ומה יקרה לתקציב? הקונגרס יוכל לבלום תוכניות מרכזיות
אחת הזירות המרכזיות שבהן צפוי להתנהל העימות בין טראמפ לדמוקרטים היא התקציב הפדרלי. הקונגרס מחזיק בסמכות הבלעדית לאשר את החקיקה שמאפשרת לממשלה להוציא כספים, ולכן הנשיא אינו יכול לקדם באופן חופשי כל תוכנית חדשה המחייבת תקצוב.
הדמוקרטים יוכלו לדרוש שינויים בהוצאות הביטחון, בתוכניות ההגירה, במימון רשויות פדרליות ובסעיפים כלכליים נוספים, כאשר אי-הגעה להסכמות עלולה להוביל למשבר תקציבי ולהשבתה חלקית של פעילות הממשל.
מנגד, גם רוב דמוקרטי בשני הבתים אינו מאפשר למפלגה לכפות כל חוק על הנשיא, שכן טראמפ יוכל להטיל וטו על חקיקה שתועבר אליו, וביטול הווטו מחייב רוב של שני שלישים בכל אחד מבתי הקונגרס. בנוסף, בסנאט נדרשים בדרך כלל שישים קולות כדי לסיים דיון ולהתגבר על חסימה פרלמנטרית בחקיקה רגילה.
ההשלכות על ישראל: האם הסיוע הביטחוני ייפגע?
עבור ישראל, אחת השאלות המרכזיות היא כיצד ישפיע הרוב הדמוקרטי על הסיוע הביטחוני האמריקני ועל אישור עסקאות נשק עתידיות. הקונגרס ממלא תפקיד מרכזי בתקצוב הסיוע לישראל, והוא מוסמך גם לבחון עסקאות נשק משמעותיות שמקדם הממשל. בהתאם לחוק האמריקני, עסקאות מסוימות מחייבות הודעה מוקדמת לקונגרס המאפשרת למחוקקים לבחון אותן במשך חמישה עשר ימים ואף לנסות לבלום את ביצוען, אם כי במקרים מסוימים יכול הממשל להפעיל סמכויות חירום המאפשרות לעקוף את תקופת ההמתנה הרגילה.
השליטה הדמוקרטית עשויה להעניק משקל רב יותר למחוקקים הדורשים להגביר את הפיקוח על השימוש בנשק אמריקני או להתנות העברת ציוד צבאי בתנאים מדיניים וביטחוניים.
עם זאת, אין פירוש הדבר שהסיוע לישראל יופסק אוטומטית. עמדותיהם של המחוקקים הדמוקרטים בנושא אינן אחידות, והעברת חקיקה שתצמצם או תגביל את הסיוע תחייב תמיכה פוליטית מספקת והתמודדות מול סמכות הווטו של הנשיא.
איראן במוקד: האם הדמוקרטים יוכלו להגביל את טראמפ?
סוגיה נוספת בעלת משמעות ישירה לישראל היא המדיניות האמריקנית מול איראן. טראמפ ימשיך להחזיק בסמכויותיו כמפקד העליון של הכוחות המזוינים, אולם הקונגרס יוכל להפעיל לחץ משמעותי על אופן ניהול העימות ועל המשאבים המוקצים לו. חוקת ארצות הברית מעניקה לקונגרס את הסמכות להכריז מלחמה, לאשר תקציבים צבאיים ולפקח על פעולות הממשל.
לפיכך, רוב דמוקרטי בשני הבתים עשוי להוביל לשימועים על פעילות הכוחות האמריקניים באזור, לדרישות לקבלת מידע מודיעיני ולהצעות חוק שנועדו להגביל פעולות צבאיות מסוימות.
גם כאן מדובר במערכת מורכבת של איזונים ובלמים, שכן הנשיא מחזיק בסמכויות עצמאיות בתחומי הביטחון והחוץ, ולא כל פעולה צבאית מחייבת אישור מוקדם של הקונגרס. מבחינת ישראל, המשמעות היא שהממשלה בירושלים תידרש להביא בחשבון מעתה לא רק את עמדת הבית הלבן, אלא גם את עמדות הנהגת הקונגרס והוועדות העוסקות בביטחון, ביחסי חוץ ובתקציב.
האם טראמפ יהפוך לנשיא ללא כוח?
למרות המהפך בקונגרס, טראמפ אינו מאבד את סמכויות הנשיאות. הוא ימשיך לעמוד בראש הרשות המבצעת, לנהל את היחסים הדיפלומטיים של ארצות הברית ולהחזיק בסמכויות נרחבות בתחומי הביטחון, האכיפה והמדיניות הפדרלית. ההבדל הוא שמעתה יהיה עליו להתמודד עם מערכת פוליטית שבה שני בתי הקונגרס נשלטים בידי יריביו.
הנשיא יוכל להמשיך לפעול באמצעות צווים נשיאותיים וסמכויות שכבר הוענקו לרשות המבצעת בחוק, אך יתקשה מאוד לקדם רפורמות חדשות הדורשות חקיקה. גם הדמוקרטים יעמדו בפני מגבלות דומות: הם יוכלו לחסום חלק מיוזמותיו של טראמפ, אך לא יוכלו להעביר את סדר יומם החקיקתי ללא הסכמת הנשיא או ללא הישענות על תמיכה רפובליקנית נוספת.
המבט לקראת 2028: שינוי במערכת הפוליטית
ההכרעה בבחירות אמצע הכהונה עשויה להשפיע באופן עמוק גם על ההיערכות לבחירות לנשיאות בשנת אלפיים עשרים ושמונה. הדמוקרטים יוכלו להשתמש בשליטתם בקונגרס כדי לקדם סדר יום עצמאי, להעמיד את מדיניות הממשל לביקורת ציבורית, ולהציג הישגים חקיקתיים במקומות שבהם יושגו הסכמות עם הבית הלבן.
מנגד, הרפובליקנים יוכלו לנסות ולהציג את הקונגרס הדמוקרטי כאחראי הבלעדי לעיכובים בחקיקה, למחלוקות תקציביות ולמבוי סתום פוליטי בוושינגטון. המאבק בין שני הצדדים יתנהל לא רק סביב החלטות הממשלה השוטפות, אלא גם סביב השאלה מי יישא באחריות לתוצאותיהן בעיני הציבור האמריקני.
הקונגרס ה-120 צפוי להתכנס ולהישבע אמונים ביום ב-3.1.27. אז תעבור השליטה בוועדות ובהליכי החקיקה לידי ההנהגה הדמוקרטית, וטראמפ ייכנס למחצית השנייה של כהונתו כשהוא נדרש להתמודד עם מציאות פוליטית שונה לחלוטין מזו שליוותה את תחילת הקדנציה. עבור ישראל, השינוי יחייב עבודה מדינית מול שני מוקדי כוח מקבילים: הנשיא הרפובליקני בבית הלבן וההנהגה הדמוקרטית בקונגרס.
