מהפך פוליטי בארצות הברית: המפלגה הדמוקרטית הבטיחה היום (רביעי) את השליטה בשני בתי הקונגרס, לאחר מערכת בחירות אמצע כהונה שבה נרשמו ניצחונות משמעותיים למועמדיה ברחבי המדינה. על פי נתוני NBC News שהוצגו במשדר הבחירות, הדמוקרטים הגיעו ל-51 מושבים בסנאט, המספר הדרוש להבטחת רוב עצמאי, ול-255 מושבים בבית הנבחרים. התוצאות מסמנות שינוי משמעותי במאזן הכוחות בוושינגטון, לאחר שנתיים שבהן נהנה הנשיא דונלד טראמפ משליטה רפובליקנית בקונגרס.
הדמוקרטים חצו את רף חמישים ואחד המושבים בסנאט, המעניק להם רוב עצמאי ובלעדי בבית העליון, והגיעו למאתיים חמישים וחמישה מושבים בבית הנבחרים. תוצאות אלו חותמות שנתיים שבהן נהנה הנשיא דונלד טראמפ משליטה רפובליקנית אבסולוטית ברשות המחוקקת, ופותחות עידן של ממשל מפוצל ומאבקי כוח מוסדיים בצמרת השלטון בוושינגטון.
ההכרעה שהתקבלה בזירת הסנאט מעניקה למפלגה הדמוקרטית את השליטה המלאה בבית העליון של הקונגרס, המונה מאה מושבים. על פי תמונת המצב הרשמית, המפלגה הדמוקרטית הבטיחה בוודאות חמישים ואחד מושבים, לעומת שלושים ותשעה מושבים בלבד שהובטחו לרפובליקנים, כאשר עשרה מושבים נוספים טרם נכללו בשקלול הסופי של תוצאות המדגם.
משמעות הדבר היא קריטית, שכן גם בתרחיש המחמיר שבו כל עשרת המושבים הנותרים יוענקו בסופו של דבר למועמדים רפובליקנים, יחזיקו הדמוקרטים ברוב מוצק של חמישים ואחד קולות, המבטיח להם שליטה מלאה בבית.
מדובר בהישג פוליטי יוצא דופן, במיוחד לנוכח העובדה שהדמוקרטים נדרשו לחולל מהפכים ולכבוש שורה של מושבים שהוחזקו בידי יריביהם כדי להגיע לרף זה. שליטה זו מעניקה להם את הכוח הבלעדי לקבוע את סדר יומן של ועדות הסנאט, להוביל את תהליכי החקיקה, ולהכריע בשאלת אישורם של מינויים בכירים ברשות המבצעת והשופטת.
בניגוד למצב של שוויון מספרי, שבו סגן הנשיא הרפובליקני ג'יימס דייוויד ואנס יכול היה להטיל קול מכריע לטובת מפלגתו, רוב של חמישים ואחד מושבים מעניק לדמוקרטים מרחב תמרון עצמאי שאינו תלוי בהנהגת הממשל.
עליונות מוחצת בבית הנבחרים: יתרון של שלושים ושבעה מושבים מעל הרוב
במקביל לניצחון בסנאט, השלימו הדמוקרטים השתלטות רחבה וחד־משמעית על בית הנבחרים. על פי נתוני אן־בי־סי ניוז, זינקה הסיעה הדמוקרטית למאתיים חמישים וחמישה מושבים, לעומת מאה ושמונים מושבים בלבד למפלגה הרפובליקנית.
מאחר שבית הנבחרים מונה ארבע מאות שלושים וחמישה צירים והרף הנדרש להבטחת רוב עומד על מאתיים ושמונה עשר מושבים, התוצאה מעניקה לדמוקרטים יתרון עצום של שלושים ושבעה מושבים מעבר לרף השליטה המינימלי.
עליונות זו מעבירה לידי הדמוקרטים את הזכות למנות את יושב ראש בית הנבחרים, לשלוט באופן בלעדי על לוח הזמנים של המליאה, להכתיב את חוקי התקציב הפדרלי ולהחזיק בראשות כל ועדות החקירה. סמכויות הפיקוח הנרחבות של הבית יאפשרו למחוקקים הדמוקרטים להוציא צווים משפטיים, לדרוש מסמכים פנימיים מהבית הלבן, ולזמן שרים ויועצים קרובים של הנשיא לעדויות פומביות תחת שבועה.
המרוצים שעיצבו את מפת הסנאט: טקסס, הקרוליינות ואוהיו
בשורת ההישגים שהובילה להשגת הרוב בסנאט בלטו מספר מרוצים שוברי שוויון שהפכו מעוזים שמרניים. במדינת טקסס רשם המועמד הדמוקרטי ג'יימס טלאריקו הישג היסטורי חסר תקדים כאשר גבר על התובע הכללי הרפובליקני קן פקסטון, ובכך הפך לסנאטור הדמוקרטי הראשון שנבחר מטעם טקסס מאז שנת אלף תשע מאות שמונים ושמונה, כשהוא כובש מושב מפתח באחת המדינות המשפיעות ביותר באיחוד.
בקרוליינה הדרומית הדהימה המועמדת הדמוקרטית אנני אנדרוז כאשר ניצחה את הסנאטורית הרפובליקנית דרלין גרהאם, אחותו של הסנאטור המנוח לינדזי גרהאם, והבקיעה מעוז ימני ותיק. במקביל, בקרוליינה הצפונית גבר מושל המדינה לשעבר רוי קופר על יריבו הרפובליקני מייקל ווטלי, שזכה לתמיכתו האישית של טראמפ, והעביר מושב מפתח נוסף למחנה הדמוקרטי.
באוהיו השלים הדמוקרט שרוד בראון מהפך אישי ומפלגתי כאשר כבש מחדש את מושב הסנאט שאיבד במערכת הבחירות הקודמת, ובכך תרם תרומה מכרעת לביסוס רף חמישים ואחד המושבים.
רעידת אדמה כפולה בטקסס: גם משרת המושל נכבשה
לצד ההישגים בקונגרס, רשמה המפלגה הדמוקרטית ניצחון מזהיר נוסף ברמת הממשל המדינתי בטקסס. המועמדת הדמוקרטית ג'ינה הינוחוסה ניצחה את המושל הרפובליקני המכהן גרג אבוט, שהחזיק בתפקיד במשך שלוש כהונות רצופות ונחשב לאחד מסמליה המרכזיים של המדיניות השמרנית ומבעלי בריתו הקרובים ביותר של הנשיא טראמפ.
ניצחונה של הינוחוסה שם קץ ליותר משלושה עשורים של שלטון רפובליקני רצוף בלשכת המושל באוסטין. יחד עם ניצחונו של טלאריקו בסנאט, שתי התוצאות מסמנות קריסה של אחד ממעוזי הכוח היציבים והמבוצרים ביותר של הימין האמריקני.
הלך הרוח הציבורי: מחאה על יוקר המחיה והמערכה מול איראן
מערכת הבחירות התנהלה בצל זעם עממי כבד על המצב הכלכלי ועל התנהלות הממשל הפדרלי. על פי נתוני מדגמי היציאה שפורסמו בסוכנות הידיעות רויטרס, כשלושה רבעים מכלל המצביעים הביעו כעס או חוסר שביעות רצון עמוק מן הכיוון שבו צועדת ארצות הברית.
עוד עלה מן המדגמים כי כמחצית מן הנשאלים הגדירו את הצבעתם כהצבעת מחאה אישית וישירה נגד הנשיא דונלד טראמפ ומדיניותו, בעוד כשבעים אחוזים מציבור הבוחרים ציינו כי על הקונגרס להפעיל מנגנוני פיקוח הדוקים ותקיפים בהרבה על מעשי הבית הלבן.
האינפלציה המאמירה, מחירי הדלק הגבוהים, יוקר המחיה היומיומי וההסתבכות הצבאית במלחמה מול איראן ניצבו בראש סדר העדיפויות של האזרחים, והדמוקרטים הצליחו למצב את עצמם כחלופה הניהולית והפוליטית לדרכו של הממשל.
המשמעויות הממשליות עבור טראמפ בשנתיים הבאות
השליטה הדמוקרטית בשני בתי הקונגרס מציבה את הנשיא טראמפ בעמדת נחיתות מבנית לקראת השנתיים האחרונות לכהונתו, עד לבחירות לנשיאות בשנת אלפיים עשרים ושמונה. בבית הנבחרים יוכלו הדמוקרטים להכתיב את סדרי הדיון, לבלום רפורמות כלכליות ויוזמות חקיקה של הממשל, להוביל דיוני תקציב נוקשים, ולנהל חקירות פרלמנטריות נרחבות שיקשו על התנהלות הרשות המבצעת.
בסנאט תחזיק המפלגה בזכות וטו מעשית על אישור מינויים בכירים, ובכלל זה מינוי שופטים לערכאות הפדרליות ולבית המשפט העליון, מינוי שגרירים, ואישור בכירים במשרדי ההגנה, החוץ והמשפטים.
עם זאת, שליטה זו אינה מקנה לדמוקרטים כוח חקיקתי בלתי מוגבל, שכן נשיא ארצות הברית מוסיף להחזיק בסמכות החוקתית להטיל וטו על חוקים שאינם לרוחו, וטו שהקונגרס יכול לבטל רק ברוב מיוחס של שני שלישים, ובסנאט עדיין עומד על כנו הכלל הדורש שישים קולות כדי להתגבר על חסימה פרלמנטרית של חקיקה רגילה.
לנוכח ההפסד הצורב למפלגתו, הציג הנשיא טראמפ קו תגובה דו-ראשי המשלב הכרה במציאות לצד הרחקת האחריות מעצמו. בריאיון שהעניק לעיתון הניו יורק טיימס, הביע הנשיא נכונות פומבית להשלים עם הכרעת הבוחר ולשתף פעולה עם ההנהגה הדמוקרטית החדשה בגבעת הקפיטול, תוך שהוא מציין כי הוא מצפה לעבוד מולם במטרה להגיע להסדרים מעשיים.
מנגד, בפרסום בחשבונו ברשת החברתית טרות' סושיאל, שב טראמפ וטען כי כישלון המפלגה נבע מכך ששמו לא הופיע ישירות על פתק ההצבעה, והצהיר כי לו היה מתמודד בעצמו, היו הרפובליקנים זוכים בניצחון סוחף.
התוצאות מעמידות את הבית הלבן במציאות שונה בתכלית מזו של השנתיים הראשונות לכהונה, והנשיא ייאלץ לזנוח מהלכים חד־צדדיים ולנהל משא ומתן קשוח עם יריביו הפוליטיים על כל סעיף תקציבי וחקיקתי.
לוח הזמנים: השבעת הקונגרס המאה ועשרים
הקונגרס המאה ועשרים של ארצות הברית עתיד להתכנס ולהישבע אמונים ביום שלושה בינואר אלפיים עשרים ושבע. במועד זה יועברו רשמית סמכויות הניהול, הפטישים והנהגת הוועדות לידי נציגי המפלגה הדמוקרטית, בהתאם ליחסי הכוחות החדשים שהוכרעו בקלפיות.
ההכרעה פותחת שלב חדש ורווי חיכוכים בפוליטיקה האמריקנית, כאשר במוקד יעמדו המאבקים על אישור תקציב המדינה, סוגיות החוץ והביטחון, והגדרת יחסי הכוחות בין הרשות המחוקקת לנשיא המכהן.
בחירות אמצע הכהונה נערכו לאחר שנתיים שבהן נהנה הנשיא דונלד טראמפ מרוב רפובליקני מלא בשני בתי הקונגרס, שאפשר לו לקדם שורה של רפורמות כלכליות ומינויים שמרניים. ערב יום הבחירות החזיקו הרפובליקנים ביתרון שברירי של מאתיים ותשעה עשר מושבים בבית הנבחרים, וברוב של חמישים ושלושה מושבים בסנאט.
מערכת הבחירות הושפעה ישירות ממשבר יוקר המחיה, האינפלציה המתמשכת, והמערכה הצבאית הישירה בין ארצות הברית לאיראן. ביום הבחירות עצמו חולל טראמפ סערה בינלאומית כאשר הודיע על כוונה לסיים את הסיוע הכספי השנתי הישיר לישראל בסך קרוב לארבעה מיליארד דולר החל מתום השנה, סוגיה שהפכה למוקד ויכוח במרוצי מפתח כמו מישיגן.
כיבוש שני בתי הקונגרס בידי המפלגה הדמוקרטית מהווה שינוי טקטוני במבנה השלטון בארצות הברית ומגביל באופן דרמטי את כוחו של הבית הלבן. עבור הממשל, אובדן הסנאט ובית הנבחרים פירושו קץ היכולת להעביר חוקי מפתח ללא פשרות מרחיקות לכת, וחשיפת בכיריו למערך חקירות תקיף ומשתק.
עבור מדינת ישראל, לקונגרס דמוקרטי השלכות ישירות ומיידיות, שכן ועדות החוץ, הביטחון וההקצבות יישלטו בידי מחוקקים דמוקרטים, שצפויים להפעיל פיקוח הדוק ומחמיר על עסקאות נשק ומשלוחי חימוש, להתנגד ליוזמתו של טראמפ לעצירת הסיוע ללא מנגנון מוסדר, ולדרוש ריסון בהפעלת הכוח הצבאי האמריקני מול איראן. מפת הכוחות החדשה בגבעת הקפיטול תאלץ את ירושלים לתמרן מול שני מוקדי כוח לעומתיים בוושינגטון בשנתיים המכריעות שלפניה.
