מי שמתרגש מההצהרות הדרמטיות של אביגדור ליברמן במסיבת העיתונאים האחרונה, כנראה שכח איפה הוא חי. הלא הנחרץ ששיגר ליברמן לעבר המפלגות הערביות הוא לא קו אדום ערכי וגם לא מראה על עקרונות ברזל מדובר בטקטיקת משא ומתן קלאסית מבית המדרש של הפוליטיקאי הכי ציני במערכת.
מאחורי הקלעים מתרחש המשחק האמיתי המטרה העליונה של ליברמן היא אחת להשיג רוטציה ראשון בכס ראש הממשלה. כדי להשיג את הכיסא הנכסף הוא מוכן לעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב: להפר את כל ההבטחות שלו לציבור ולזנק לזרועותיהם של אלו שעד אתמול הגדיר כ"אויבים" ו"משתפי פעולה". אז למה ליברמן מתעקש להצהיר בציבור שהוא לא ילך עם הערבים? התשובה פשוטה והיא מיועדת לאוזניו של שותפו למחנה, גדי אייזנקוט.
ליברמן שלח את החרדים למזבלה – ועכשיו רוצה להקים איתם ממשלה
זהו תרגיל סחיטה פוליטי מושלם: ליברמן בונה לעצמו מחיר. כשיגיע רגע האמת, והוא יצטרך להסביר לאייזנקוט ולשאר שותפיו מדוע הוא זה שחייב לכהן ראשון ברוטציה הוא יבוא בדרישה חצופה אך מחושבת. אדוני אני מוותר פה על הבטחות הליבה שלי לציבור. אני הולך לאכול אש וגופרית מהבוחרים שלי, לחטוף ביקורת ציבורית חסרת תקדים ולבלוע את הצפרדע החרדית והערבית על הקרבה כזו התמורה שלי חייבת להיות המחיר הגבוה ביותר – אני ראשון ברוטציה.
במילים אחרות, כגודל הדרמה וה"קווים האדומים" שחלם ליברמן במסיבת העיתונאים כך גודל הפיצוי שהוא ידרוש כשישבור אותם. הבוחרים שלו? הציבור הימני חילוני שסמך עליו? הם רק הפיון בדרך אל הלשכה בירושלים. ליברמן כבר הוכיח בעבר שאין הבטחה שהוא לא יכול למחוק ואין סדין אדום שאי אפשר להפוך לשטיח ירוק אם התפקיד הנכון מונח על הפרק. הישיבה המשותפת עם הערבים והסגירות השקטות עם החרדים שכבר מתבשלות ברקע הן לא שאלה של אם אלא רק של כמה.
ליברמן: אפשר להקים ממשלה ללא רע"ם והמשותפת
כשהמסך ירד על התרגילים והמנופים של המשא ומתן הציבור יגלה שוב את אותה האמת: ההצהרות של ליברמן לחוד והכיסא של ליברמן לחוד.
