התדרוך של אביגדור ליברמן היה ברור למי שהקשיב היטב. הוא לא באמת מכוון לממשלה עכשיו. הוא מכוון למה שאחרי.
ליברמן בונה על תסריט אחד: איזנקוט יקבל את המנדט וייכשל, נתניהו יקבל את המנדט אחריו וייכשל, ואז יגיעו 21 הימים של הכנסת. שם, כך הוא מקווה, הוא יוכל לנסות להרכיב ממשלה בעצמו. ואם גם זה לא יעבוד, הוא הולך לבחירות. מבחינתו, שני התסריטים טובים.
הצביעות של ליברמן: "ועדת חקירה ממלכתית וחוק גיוס? לא ריאלי"
לכן התדרוך שלו נשמע בדיוק כמו שהוא נשמע. הוא שולל לגמרי את הסיעות הערביות. לא שותפות, לא תמיכה מבחוץ, לא שום דבר. אבל את הסיעות החרדיות הוא לא שולל לגמרי. הוא משאיר את הדלת פתוחה. לא במקרה. הוא רוצה לשמור לעצמו את כל האופציות ל-21 הימים, ובעיקר הוא רוצה לשמור לעצמו את האופציה החרדית.
והוא כבר רואה את מערכת הבחירות הבאה. הוא רוצה להגיע אליה כשהוא היחיד בגוש השמאל שלא הסכים לשבת עם הערבים. הוא רוצה להיות זה שאמר לא, בעוד כולם אמרו כן. הוא רוצה להצטייר כמי ששמר על קו נקי, כמי שלא נכנע, כמי שלא עשה עסקאות.
הציטוט של ליברמן שבימין אהבו במיוחד: "גם הוא חושב ככה"
זאת, כמובן, רק ההצגה. כי צריך לזכור עם מי יש לנו עסק. מדובר באחד האנשים שהונאה ורמייה הם שמם האמצעי. הוא כבר הוביל את ישראל למערכות בחירות בעבר, שוב ושוב, כשזה שירת אותו. והוא גם כבר ישב עם הערבים כשהתאים לו. אז כשהוא שולל היום, אין לזה שום ערך. מחר, אם זה ישרת אותו, הוא יישב איתם שוב בלי למצמץ.
זה ליברמן. איש חסר עכבות שהדבר היחיד שמעניין אותו זה הוא עצמו. לא גוש, לא אידיאולוגיה, לא יציבות. רק הוא. כל תדרוך שלו צריך להיקרא דרך הפריזמה הזאת.
לכן אסור לטעות בתדרוך הנוכחי. הוא לא אידיאולוגי. הוא לא עקרוני. הוא טקטי. ליברמן לא מחפש ממשלה, הוא מחפש תנוחת זינוק. הוא רוצה שאיזנקוט ונתניהו ייכשלו, הוא וצה את 21 הימים לעצמו, ואם לא, הוא רוצה בחירות שבהן הוא יהיה היחיד שנשאר נקי.
הבעיה היא שישראל כבר הייתה בסרט הזה. היא כבר ראתה איך ליברמן מוביל אותה לבחירות, ואיך הוא משנה עמדות לפי האינטרס האישי של הרגע. הפעם זה לא שונה.
