בעוד 48 שעות תלך ארצות הברית לבחירות. דונלד טראמפ יישאר הנשיא, אבל עשוי למצוא מולו קונגרס שיקשה עליו לקדם את מדיניותו. ביום שלישי יבחרו האמריקנים את הקונגרס שילווה את השנתיים האחרונות של כהונתו: האם הרפובליקנים ישמרו על השליטה בבית הנבחרים ובסנאט, או שהדמוקרטים יקבלו כוח רב יותר לבלום את הנשיא?
הניסיון העשיר של הישראלי הממוצע בבחירות לא יעזור לו בהבנת מערכת הבחירות בארה"ב. שם הנשיא והקונגרס נבחרים בנפרד. הפסד של מפלגת הנשיא בבחירות האמצע אינו מסיים את כהונתו. הוא יכול להמשיך לשבת בבית הלבן גם כשמולו ניצב רוב שמתנגד למדיניותו.
הסערה שמאיימת לשבש את הבחירות בארה"ב
אבל אותו הקונגרס מחזיק בכלים רבי עוצמה. הוא מחוקק חוקים, מאשר הוצאות ומפקח על הממשל. אחד משני בתיו, הסנאט, גם מאשר מינויים בכירים. לכן, תוצאת הבחירות יכולה לקבוע אם הנשיא ימצא שותפים לקידום מדיניותו, או יידרש לנהל מאבק על כל מהלך.
למאבק הפוליטי בארצות הברית יש השלכות גם לישראל. היחסים עם וושינגטון מתנהלים מול הנשיא ואנשיו, אך גם מול המחוקקים שמאשרים תקציבי סיוע ומעצבים חקיקה. כדי להבין מה עשוי להשתנות, צריך להתחיל בשאלה פשוטה: מה בדיוק האמריקנים בוחרים השבוע?
שמרנים בארה"ב התחזו למוסלמים – וחשפו פרצת בחירות חמורה
הנשיא באמצע הדרך, בית הנבחרים מתחיל מחדש
בחירות האמצע נקראות כך משום שהן מתקיימות באמצע כהונת הנשיא. כהונה נשיאותית נמשכת ארבע שנים, ואילו הבחירות לקונגרס נערכות מדי שנתיים: פעם לצד הבחירות לנשיאות, ופעם באמצע הכהונה.
הקונגרס הוא הרשות המחוקקת הפדרלית של ארצות הברית, והוא מורכב מבית הנבחרים ומהסנאט. בבית הנבחרים מכהנים 435 נציגים לתקופה של שנתיים, ולכן כל מושביו עומדים לבחירה בכל מערכת בחירות לקונגרס.
הבחירות בארה"ב על הכוונת: התרגיל האיראני נגד טראמפ
בסנאט מכהנים 100 סנאטורים לתקופה של שש שנים. כהונותיהם מחולקות לשלוש קבוצות, ובכל שנתיים עומדים לבחירה שליש מהמושבים. השנה ייבחרו נציגים ל-35 מושבים בסנאט, כולל בחירות מיוחדות.
במקביל נערכות בחירות ל-36 משרות מושל, לבתי מחוקקים מדינתיים ולתפקידים נוספים. אותו יום הצבעה כולל אפוא הכרעות ברמה הפדרלית, ברמת המדינות וברמה המקומית.
בבית הנבחרים סופרים תושבים, בסנאט סופרים מדינות
בית הנבחרים מבוסס על חלוקה למחוזות בחירה. בכל מחוז נבחר נציג אחד, ומספר המחוזות בכל מדינה נקבע לפי גודל אוכלוסייתה. לכל מדינה מובטח לפחות נציג אחד. הבוחר אינו מצביע לרשימה ארצית כמו בישראל, אלא למועמד שייצג את המחוז שבו הוא מתגורר. אותו נציג נדרש לשוב לבוחריו מדי שנתיים ולבקש את אמונם מחדש.
חודש להכרעה: הקרב של טראמפ על השליטה בגבעת הקפיטול
בסנאט, לעומת זאת, לכל אחת מ-50 המדינות יש שני נציגים, בלי קשר למספר תושביה. מדינה קטנה ומדינה גדולה מקבלות בו ייצוג שווה. את הסנאטורים בוחרים יחד כל תושבי המדינה והמועמד שזוכה ברוב הקולות מנצח.
ההבדל הזה מאפשר לשתי המפלגות לרשום תוצאות שונות באותה מערכת בחירות: מפלגה עשויה לנצח במספיק מחוזות כדי להשתלט על בית הנבחרים, ובכל זאת להישאר במיעוט בסנאט. השליטה נקבעת לפי הניצחונות במרוצים הנפרדים, ולא לפי סך הקולות הארצי שקיבלה כל מפלגה.
המספרים שצריך להכיר: 218 בבית, 51 בסנאט
בבית נבחרים מלא, שבו 435 חברים, 218 מושבים מעניקים למפלגה רוב מוחלט. כאשר הפער בין המפלגות קטן, מעבר של מושבים בודדים יכול להחליף את השליטה בבית כולו.
בבית הנבחרים המכהן יש לרפובליקנים 218 מושבים ולדמוקרטים 214. חבר נוסף הוא עצמאי ושני מושבים פנויים. בסנאט מכהנים 53 רפובליקנים, 45 דמוקרטים ושני עצמאים הפועלים עם הדמוקרטים. מאזן הגושים בו הוא אפוא 53 מול 47.
כדי להגיע ל-51 מושבים, הגוש הדמוקרטי זקוק לתוספת נטו של ארבעה מושבים. כל מושב שיאבד יגדיל את מספר המושבים שיצטרך להעביר אליו מהרפובליקנים. בתוצאה של 50 מול 50, לסגן הנשיא הרפובליקני ג'יי די ואנס יש סמכות לשבור שוויון בהצבעות, ולכן לרפובליקנים יישאר יתרון כל עוד חברי הגוש מצביעים יחד.
עם זאת, רוב בסנאט אינו מבטיח יכולת להעביר כל חוק. בהליכי חקיקה רבים נדרשים 60 קולות כדי לסיים את הדיון ולהגיע להצבעה, בשל המנגנון המכונה פיליבסטר. קיימים חריגים, אך ההבחנה המרכזית היא בין הרוב שמעניק שליטה בהנהגה ובוועדות לבין מספר הקולות הדרוש לקידום חקיקה מסוימת.
כדי לבלום חוק, לפעמים מספיק לנצח בבית אחד
נניח שטראמפ מבקש להעביר שינוי רחב בחוקי המס. תמיכה בבית הנבחרים לבדה לא תספיק: הצעת החוק צריכה לעבור בשני בתי הקונגרס בנוסח זהה, ורק אז להגיע לנשיא.
לכן, השתלטות דמוקרטית על בית הנבחרים תאפשר לדמוקרטים לחסום חוקים שטראמפ מבקש לקדם, גם אם הרפובליקנים ישמרו על הסנאט. מנגד, הדמוקרטים לא יוכלו להעביר לבדם חוקים שהסנאט הרפובליקני מתנגד להם.
גם לנשיא יש כלי בלימה: וטו. הוא יכול לדחות הצעת חוק שעברה בקונגרס. כדי להתגבר על התנגדותו נדרש רוב של שני שלישים בכל אחד משני הבתים; רוב רגיל של האופוזיציה אינו מספיק.
לשליטה בבית יש גם משמעות מעבר לחקיקה. מפלגת הרוב מחזיקה בעמדות ההנהגה ומשפיעה על סדר היום ועל עבודת הוועדות, שבהן נבחנות הצעות חוק, נידונים תקציבים ונערכים שימועים לפיקוח על הממשל.
הרוב קובע גם מי יזומן לתת תשובות
אובדן בית הנבחרים עלול לשנות את שגרת העבודה של הבית הלבן. במקום ועדות שמעניקות לו גיבוי, הממשל עשוי למצוא מולו הנהגה המבקשת לחקור את החלטותיו ולדרוש הסברים מבכיריו.
בסנאט עומד על הפרק כלי נוסף: אישור מינויים. הנשיא מציע מועמדים לתפקידים רבים, ובהם שרים, שגרירים ושופטים פדרליים, והסנאט נדרש לאשרם. רוב שמתנגד לנשיא יוכל לעכב מינויים או לדחות מועמדים. במקרה של שופטים פדרליים, ההשפעה עשויה להימשך שנים רבות אחרי שטראמפ יעזוב את הבית הלבן.
ואיפה ישראל נכנסת לתמונה?
הסיוע האמריקני לישראל זקוק לאישור תקציבי בקונגרס. לכן, גם כשהנשיא תומך בסיוע, יש משמעות לזהות המחוקקים שמאשרים את הכסף ולרוב שמנהל את הוועדות.
עם זאת, החלפת הרוב אינה מבטיחה שינוי אוטומטי בסיוע. כדי לשנות מדיניות נדרשים מהלכים מעשיים ותמיכה מספקת במוסדות הרלוונטיים. השאלה מבחינת ישראל תהיה מי נבחר, אילו עמדות הוא מחזיק והאם יוכל לגבש רוב לקידומן.
