חודש ימים בלבד נותר עד לבחירות האמצע בארצות הברית, והשטח האמריקאי בוער מחוף לחוף. אם הייתם עוקבים אחר הנשיא דונלד טראמפ בעת האחרונה, הייתם בטוחים כי הוא רץ פעם נוספת לנשיאות. בימים האחרונים, טראמפ חורש את השטח ללא הפסקה ומוביל עצרות ענק מרובות ברחבי המדינה. הוא אמנם אינו מתמודד באופן ישיר בבחירות האלו, אך הוא נמצא בכל מקום ומבקש מהמצביעים להתגייס בהמוניהם כדי לשמור על מפעל חייו הפוליטי.
תמונת המצב בקונגרס ערב הבחירות מציגה רוב רפובליקני דחוק במיוחד בשני הבתים. בשנתיים הראשונות לכהונתו השנייה, הנשיא אמנם נהנה מרוב רפובליקני אדום, אך מדובר ברוב שברירי: בסנאט מחזיקים הרפובליקנים ב-53 מושבים לעומת 47 דמוקרטים, ובבית הנבחרים הם מחזיקים ב-219 מושבים לעומת 214 דמוקרטים. רוב מספרי זעום זה מקשה משמעותית על העברת מדיניות, במיוחד כאשר לא כל חברי המפלגה בהכרח משורתים ומצייתים לקו של הנשיא.
סולל את הדרך לואנס? דיווח: רוביו לא ירוץ לנשיאות ארה"ב
נתונים אלו הופכים את המשימה של המפלגה הדמוקרטית לקלה יחסית במונחים פוליטיים. כדי לכבוש מחדש את גבעת הקפיטול ולהשיג שליטה מלאה בקונגרס, הדמוקרטים זקוקים לתוספת של ארבעה מושבים בלבד בסנאט ושלושה מושבים בלבד בבית הנבחרים. מרחק כה קצר מהיעד הופך כל מחוז מתנדנד לדרמה בפני עצמה, ומציב את השלטון הרפובליקני בסיכון ממשי ויומיומי לקראת פתיחת הקלפיות.
מערכת הבחירות הנוכחית מגיעה כאשר נתוני התמיכה בנשיא נמצאים בשפל בולט בסקרים. על פי סקר פוקס ניוז העדכני, רק 39% מהאמריקאים מרוצים מעבודתו של הנשיא, בעוד ש-61% מביעים אי שביעות רצון. נתון עגום זה נותר יציב לחלוטין וללא שום שינוי מאז חודש אפריל האחרון, והוא מבטא תסכול ציבורי עמוק וממושך המלווה את הכהונה הנוכחית ומקשה על המועמדים הרפובליקנים בשטח.
בחינת הנושאים המרכזיים שמטרידים את הבוחר האמריקאי מסבירה היטב מדוע טראמפ סובל מציונים נמוכים כל כך. כמעט מחצית מהמצביעים, כ-48%, מצביעים על יוקר המחיה ושוק העבודה כסוגיה הקריטית והבוערת ביותר. אחת הסוגיות המרכזיות שהחזירו את טראמפ לשלטון לא הלכה לשום מקום ואף החמירה: רוב האמריקאים מרגישים שהם עובדים קשה אך אינם מצליחים להגשים את החלום האמריקאי. יחד עם עליית מחירי הדלק, נוצר כאן אלקטורט ממורמר מאוד, בעוד שנושאים חזקים ומסורתיים של טראמפ, כמו המלחמה באיראן (4%) וההגירה (8%), זוכים כעת לעניין מועט בלבד מצד הבוחרים.
המצוקה הכלכלית הזו מייצרת תופעות מפתיעות, הכוללות עלייה מדאיגה של מועמדי שמאל קיצוני ואנטי-ישראליים אפילו במדינות נמרצות ובעוז שמרניות. כך למשל, באוהיו (עלייה של כ-3%), באלסקה (כ-7%+) ואפילו במעוז הרפובליקני טקסס (כ-6%+), אנו רואים את האכזבה מהמצב מתורגמת לתמיכה באותם מועמדים קיצוניים. הם מנצלים את השטח ונתפסים בטעות כאנטי-ממסדיים, בדיוק כפי שטראמפ עצמו נתפס כשנכנס לראשונה לזירה הפוליטית.
על אף כל האתגרים הללו, לטראמפ יש היסטוריה מוכחת ונטייה עקבית להגדיר מחדש את כללי המשחק ולנצח את הסקרים ברגע האחרון. בדיוק כמו במערכות בחירות רבות, ההכרעה הסופית תיפול בשורה תחתונה על אחוז ההצבעה. טראמפ יודע היטב שהטיקט המנצח שלו לשבועות הקרובים נשען על בחירה חד-משמעית: בין חופש כלכלי לקומוניזם, ובין עוצמה לאומית לרפיסות פרוגרסיבית. או במילים פשוטות וחדות יותר – הבחירה בין טראמפיזם לממדאניזם.
