השעה 22:00. המדגמים רק עלו לאוויר. הקלפיות אפילו לא ננעלו בכל הארץ. 600 אלף מעטפות כפולות של חיילים, שוטרים ואחיות עדיין סגורות בארגזים. אבל על הבמות – כבר חגיגה.
בנט במטה מפלגת ביחד: "נתניהו הפסיד. ברית המשרתים ניצחה"
נפתלי בנט היה הראשון להתבלבל. האיש שחזר מהקפאה עמוקה אחרי שהותיר אחריו ממשלה עם רע"מ, עם 6 מנדטים ועם הניסוי הכושל של "ממשלת השינוי", עלה לבמה כאילו הוא שוב ראש ממשלה. בלי לחכות לקולות האמת, בלי מילה על כך שהמדגמים שלו נותנים לו 14 מנדטים במקרה הטוב. בנט שכח שהציבור כבר ראה את הסרט הזה – כשהבטיח "לא אשב עם רע"מ ועם מרצ" וישב עם כולם.
אחריו יאיר לפיד. אותו תסריט, אותו ניתוק. לפיד, שהפסיד לנתניהו בכל התמודדות ישירה, הכריז "גוש השינוי ניצח". על סמך מה? על סמך מדגם של ערוץ 12 שנותן לו 58 מנדטים, כשהוא יודע היטב שמדגמים בישראל טועים תמיד לטובת השמאל. האיש שרוצה להיות ראש ממשלה לא מסוגל להמתין שלוש שעות לתוצאות אמת.
ואז הגיע התור של גדי איזנקוט. הרמטכ"ל לשעבר, שהתפרק מכחול לבן, שהקים מפלגה חדשה בשם "ישר!" וניסה למכור לנו שהוא "ממלכתי", עמד ונאם כאילו כבר נכנס ללשכת ראש הממשלה עם תוצאה שרחוקה להיות ממה שחלם עליו. אפס מודעות עצמית.
איזנקוט מצטרף לחגיגות – ומכנס ישיבה עם ראשי הגוש: "ניצחון"
והקינוח – יאיר גולן. יו"ר הדמוקרטים, האיש שהשווה את חיילי צה"ל לתהליכים בגרמניה הנאצית, כבר קבע שהציבור "פיטר" את ראש הממשלה, רק כדי לגלות שיש מצב שהוא ראש המפלגה הגדולה בפער מיריביו. ארבעה נואמים, אפס סבלנות. כולם שכחו כלל בסיסי בדמוקרטיה: סופרים קולות, לא מדגמים. המעטפות הכפולות עוד יגיעו. החיילים עוד יכריעו. אבל התמונה מהלילה הזה תישאר: ארבעה פוליטיקאים מנותקים, שחוגגים על במה ריקה לפני שהציבור סיים לדבר.
