אחרי כמעט שש שנים שבהן הקדישה לדבריה כמעט את כל חייה לעבודה לצד יו"ר כחול לבן, בני גנץ, דנה כשדי פרסמה פוסט פרידה ארוך וחושפני, שבו תיארה את ההקרבה האישית, המחירים הכבדים ששילמה והאכזבה שחוותה במהלך עבודתה. אלא שבין שלל המחמאות ודברי ההערכה לגנץ, בולטת גם ביקורת אישית חריפה, שנחשפת דווקא כעת, עם סיום דרכו הפוליטית.
גנץ: "לצערי לא הצלחתי לשכנע מספיק מהעם, זו אחריות שלי"
"במשך כמעט שש שנים שמתי את חיי על הולד בשביל בני", פתחה כשדי את הפוסט, ותיארה כיצד העבודה לצד גנץ הפכה למרכז חייה, גם ברגעים שבהם נדרשה להתמודד עם אירועים אישיים ומשפחתיים קשים. לדבריה, המשיכה לעבוד בלילות, בשבתות ובחגים, ואף שעות ספורות לאחר שעברה ניתוח בבטן, כשעדיין הייתה מאושפזת בבית החולים ותחת השפעת חומרי הרדמה.
כשדי סיפרה כי גם כאשר כלבתה הייתה בשלבי גסיסה ממחלת הסרטן, המשיכה לעבוד עם המחשב על רצפת כלוב האשפוז. במקרה אחר, כאשר התקבלה התרעה על מתקפה איראנית צפויה, הדבר הראשון שעשתה היה ליצור קשר עם גנץ כדי לבדוק אם תוכל להגיע ולצלם אותו לפני תחילת המתקפה.
בני גנץ פורש מהמרוץ לכנסת: "הפתרון היחיד שימנע אסון נוסף"
"הראש כל הזמן עם בני – מה אעשה היום כדי שכולם יראו באיש הזה את מה שאני רואה בו", כתבה, והסבירה כי האמינה בשליחות הפוליטית שלשמה עבדה. "קודם בני. אחר כך כל השאר. את, והחיים שלך, בגדר 'כל השאר'".
בהמשך תיארה כיצד העבודה השתלטה על חייה האישיים. "ולא חייתי. כל כך לא חייתי, כדי כך שלא שמתי לב עד כמה אני לא חיה, עד כמה אני משועבדת לזה", כתבה. לדבריה, ויתרה על משפחה, חברים וזוגיות, ובעיקר על עצמה, מתוך אמונה כי המשימה שלקחה על עצמה חשובה יותר מכל היתר.
לדבריה, היא הצטרפה לצוותו של גנץ בתקופה שבה מצבו הפוליטי היה קשה במיוחד, כשמפלגתו דשדשה סביב אחוז החסימה וחברי כנסת עזבו בזה אחר זה. היא תיארה כיצד התייצבה לצידו למרות המחירים האישיים ששילמה, ואף הייתה שותפה לארגון הפגנת תמיכה מחוץ לביתו, שנועדה לחזק אותו בתקופה הקשה.
יאיר נתניהו הפסיד בתביעת לשון הרע – ויפצה ב-130 אלף שקל
אלא שכעת, לאחר הפרישה, מתברר כי מאחורי הנאמנות יוצאת הדופן הסתתרה גם אכזבה אישית עמוקה. אחרי שנים שבהן העמידה את גנץ ואת הצלחתו לפני צרכיה האישיים, כשדי מתארת רגע שבו מצאה את עצמה במשבר קשה, אך לדבריה לא זכתה להדדיות שלה ציפתה.
"ואז הגיע יום בו אני הייתי למטה, מאוד למטה, כשהגוף שלי פיזית בוגד בי, כשהכל קורס, וזה לא היה הדדי", כתבה. "וזאת הייתה סטירה. כנראה אחת הכואבות שקיבלתי. כזו שעושה לך לראות כוכבים. בעיקר כזו שזוכרים שנים".
מעניין במיוחד העיתוי שבו בחרה כשדי לפרסם את הדברים. במשך כמעט שש שנים, כך לפי תיאורה, היא המשיכה לעבוד במסירות מוחלטת גם כששילמה מחירים אישיים כבדים. דווקא לאחר סיום דרכו הפוליטית, כשהיא כבר אינה חלק מהצוות הקרוב, היא בוחרת לשתף בפומבי גם את האכזבה שחוותה.
לעבוד עם גנץ.
במשך כמעט שש שנים שמתי את חיי על הולד בשביל בני.
כי ככה זה לעבוד עם גנץ. בלילות. בשבתות. בחגים. כשאת ישנה. כשאת מתקלחת. כשאת אוכלת. כשאת מבקרת את סבתא או באזכרה של סבא. כשיצאת מניתוח בבטן ממש לפני פחות משעתיים, עוד לא הצלחת לקום ממיטת בית החולים ולעשות פיפי ראשון אבל את כבר עושה הגהה אחרונה לטקסטים שצריך להעלות כי את לא מוכנה ששום דבר יעלה אם הוא לא עבר הגהה שלך, ספציפית שלך. גם עם חומרי הרדמה בגוף.
עם המחשב על הרצפה בתוך כלוב אשפוז כשהכלבה שלך גוססת מסרטן שחונק לה את הגרון. וכשאת בדייט, או מנסה להיות. וכשאת מנסה לסיים תואר במשפטים. וכשדובר צה״ל מודיע שזוהתה היערכות למתקפה איראנית (ההיא, הראשונה), אז הדבר הראשון שאת עושה הוא לסמס לבני ולשאול אם הוא בבית כי אולי תספיקי להגיע אליו ולצלם עוד איזה סינק לפני שנופלים לך טילים בליסטיים על הראש, ואת נוסעת כמו משוגעת כדי להספיק. הראש כל הזמן עם בני – מה אעשה היום כדי שכולם יראו באיש הזה את מה שאני רואה בו.
ככה זה לעבוד עם גנץ. את קמה בבוקר, מוקדם ממש, אחרי לילה שבו כמעט לא ישנת, כי עבדת, וממשיכה לחשוב ולכתוב וליצור ולערוך ולצלם ולכתוב ולצלם ולחשוב ולכתוב ולחשוב, כל יום, כל היום לחשוב ולכתוב ולחשוב ולצלם ולכתוב ולחשוב, וגם כל הלילה. קודם בני. אחר כך כל השאר. את, והחיים שלך, בגדר ״כל השאר״.
לעבוד עם גנץ זה להאמין. להאמין שאת עושה משהו נכון, וחשוב, שהוא אולי גדול יותר ממך, ולכן את מוכנה, למשך כמה שנים, קצת לא לחיות.
ולא חייתי. כל כך לא חייתי, כדי כך שלא שמתי לב עד כמה אני לא חיה, עד כמה אני משועבדת לזה, עד כמה כמעט כל מהות קיומי בעולם הפכה להיות פשוט הוא. העבודה. הפוסט הבא. הסרטון הבא. רק העבודה. ויתרתי על המשפחה ועל חברים ועל זוגיות ובעיקר על עצמי כי הוא יותר חשוב כרגע ואנחנו במשימה.
נכנסתי כשבני היה הכי למטה שאפשר. בתחתית. סביב אחוז החסימה, ח״כים עוזבים בזה אחר זה, ואני באתי. במחירים עצומים ששילמתי. בשם הטוב שלי, בכבוד שלי ושל המשפחה שלי, בפרטיות שלי. בגוף שלי, אבל בעיקר בנפש. את חלקם אני עדיין משלמת. את חלקם כמעט כולם מכירים, את החלק שלא, אולי בהמשך. ושילמתי אותם לבד.
ואנחנו מחליטים לייצר איזו הפגנת תמיכה קטנה מחוץ לבית שלו, להביא פעילים. גם בשביל התקשורת, אבל עמוק בלב, בעיקר בשבילו. והוא עומד מולנו ואומר ״זו לא גאווה להגיד היום – אני עם בני גנץ״, ואני עונה לו – ״הכי גאווה״.
כי האמנתי. ולכן כשהוא היה הכי למטה, התייצבתי. למרות המחיר. ואז הגיע יום בו אני הייתי למטה, מאוד למטה, כשהגוף שלי פיזית בוגד בי, כשהכל קורס, וזה לא היה הדדי. וזאת הייתה סטירה. כנראה אחת הכואבות שקיבלתי. כזו שעושה לך לראות כוכבים. בעיקר כזו שזוכרים שנים.
ובכל זאת, אני מסתכלת אחורה, לא מתחרטת, ובוחרת, לפחות להיום, לזכור את הטוב. למרות שקצת קשה. ככה זה לעבוד עם גנץ.
בהצלחה בני.
— Dana Cassidy 💜 (@its_dana_ok_bye) October 19, 2026
כשדי אף רמזה כי לא כל הסיפור נחשף. "במחירים עצומים ששילמתי. בשם הטוב שלי, בכבוד שלי ושל המשפחה שלי, בפרטיות שלי. בגוף שלי, אבל בעיקר בנפש", כתבה. "את חלקם אני עדיין משלמת. את חלקם כמעט כולם מכירים, את החלק שלא, אולי בהמשך. ושילמתי אותם לבד".
למרות הדברים הקשים, היא בחרה לסיים את הפוסט בנימה מפויסת, תוך שהיא מדגישה כי אינה מתחרטת על השנים שהקדישה לעבודה לצד גנץ. "ובכל זאת, אני מסתכלת אחורה, לא מתחרטת, ובוחרת, לפחות להיום, לזכור את הטוב. למרות שקצת קשה. ככה זה לעבוד עם גנץ". את הפוסט חתמה בשתי מילים: "בהצלחה בני".
