אתם מקריאים סיפור, מסבירים שוב ושוב מה צריך לעשות, אבל הילדים כאילו נמצאים בעולם אחר. אחד מתפתל על הספה, השנייה מדברת באמצע המשפט, והשלישי בכלל לא יודע על מה אתם מדברים. התגובה האוטומטית היא להרים את הקול ולבקש שוב: "אתם מוכנים להקשיב לרגע?". אלא שלפעמים, הבעיה היא לא שהילדים מתעלמים מכם, אלא שהם עדיין לא יודעים איך להקשיב באמת.
הקשבה היא לא רק היכולת לשתוק בזמן שמישהו אחר מדבר. היא דורשת מהילדים להפנות את תשומת הלב, לעבד את המידע ולחכות לתורם להגיב. אלה מיומנויות שמתפתחות עם הזמן ואפשר לעזור לילדים לרכוש אותן באמצעות תרגול קצר, משחקים ודוגמה אישית. במקום לחזור על אותה בקשה עשרות פעמים, כדאי ללמד אותם מה בדיוק מצופה מהם.
במקום להגיד "תקשיבו", הסבירו להם מה לעשות
המילה "הקשבה" נשמעת פשוטה למבוגרים, אבל עבור ילדים היא עלולה להיות הוראה מעורפלת. כדי להפוך אותה למשהו שאפשר ליישם, כדאי לפרק אותה לארבע פעולות פשוטות וברורות:
- עיניים לכיוון הדובר: להפנות את המבט לאדם שמדבר, לספר או לפעילות שבה משתתפים.
- אוזניים קשובות: להתמקד במילים ולנסות להבין מה נאמר.
- פה שמחכה לתורו: לאפשר לאחר לסיים לדבר לפני שעונים או שואלים שאלה.
- גוף שמאפשר להתרכז: למצוא תנוחה נוחה שמסייעת להקשבה, בלי להפריע לאחרים.
החלוקה הזאת נותנת לילדים הנחיות ברורות במקום ציפייה כללית שאינם תמיד יודעים כיצד לממש. אפשר ללמד כל פעולה בנפרד, ורק לאחר מכן לחבר בין כולן.
אל תצפו לשינוי בן לילה
אחת הטעויות הנפוצות היא לצפות מהילדים להקשיב לאורך זמן מיד אחרי שמסבירים להם מה צריך לעשות. במקום זאת, התחילו ממשימה קצרה ומוגדרת. למשל, בקשו מהם להקשיב לעמוד אחד בסיפור ולספר אחר כך פרט אחד שהם זוכרים.
כשהמשימה פשוטה וברורה, קל יותר לילדים להבין מה נדרש מהם ולחוות הצלחה. בהמשך אפשר להאריך בהדרגה את זמן ההקשבה, בהתאם לגיל הילד וליכולת הריכוז שלו. המטרה אינה להגיע לשלמות, אלא להתקדם צעד אחר צעד.
הדרך היעילה ללמד הקשבה? להראות, לא רק להסביר
ילדים לומדים הרבה דרך התבוננות וחיקוי. לכן, במקום להעביר להם הרצאה על הקשבה, הדגימו כיצד היא נראית בפועל.
כך תוכלו לתרגל איתם:
- התחילו בדוגמה אישית: שבו בנוחות והדגימו כיצד אתם מקשיבים. אפשר לומר: "עכשיו אני מקשיבה לסיפור, הידיים שלי נחות ואני מתמקדת במה שאני שומעת".
- הפכו את זה לקצת מצחיק: התחילו להתפתל, לדבר באמצע הסיפור או להביט לכל הכיוונים. שאלו את הילדים מה הפריע להקשבה.
- תרגלו יחד: קראו עמוד קצר ובקשו מהם להתמקד במילים. אין צורך להתחיל בתרגול ממושך.
- חזקו את מה שהצליח: במקום להסתפק ב"כל הכבוד", ציינו מה בדיוק הם עשו היטב. למשל: "שמתי לב שחיכית עד שסיימתי לדבר לפני שענית".
המחמאה הממוקדת עוזרת לילדים לזהות איזו התנהגות כדאי להם לשחזר בפעם הבאה.
הפכו את ההקשבה למשחק
גם משחקים קצרים יכולים להפוך את ההקשבה לחוויה מהנה, שבה הילדים מתרגלים את המיומנות בלי להרגיש שהם נמצאים בשיעור.
אפשר לשחק "הרצל אמר", שבו הילדים צריכים להקשיב היטב להוראה ולזהות אם עליהם לבצע אותה. אפשר גם להמציא משחק של זיהוי מילים: בחרו מילה שתופיע בסיפור, ובכל פעם שהילדים שומעים אותה, עליהם למחוא כפיים או להרים יד.
אפשרות נוספת היא משחק "בלש הקולות": עצמו עיניים לכמה שניות ונסו לזהות יחד קולות בסביבה, כמו שעון מתקתק, מים זורמים או ציפור בחוץ. כך הילדים מתרגלים להפנות את תשומת הלב למה שהם שומעים.
התחילו במשחקים של שתיים עד חמש דקות, והאריכו אותם בהדרגה אם הילדים נהנים ומצליחים להתרכז.
חשוב לזכור שלא כל הילדים מקשיבים באותה דרך. יש ילדים שמתרכזים טוב יותר כשהם מציירים או מזיזים את הידיים, ואחרים זקוקים לסביבה שקטה ולפחות גירויים. המטרה אינה לגדל ילדים שיושבים בשקט ומצייתים לכל מילה. המטרה היא לעזור להם לפתח מיומנויות.
