לקראת הבחירות לכנסת ה-26, מפלגת ישר בראשות גדי איזנקוט, מציגה מצע כלכלי מפורט בהרבה מזה של רוב יריבותיה. יש בו תוכנית ל-100 הימים הראשונים, מסמכי מדיניות והבטחות כמעט בכל תחום: ממסים ומעונות יום ועד דיור, תחבורה, חקלאות, מילואים והייטק. אלא שפירוט אינו בהכרח תוכנית תקציבית מלאה. השאלה הגדולה היא כמה כל זה יעלה, ומי ישלם.
הפרק הראשון בסדרת הכתבות – הבטחות על הנייר: המפלגה הגדולה שמסרבת לדבר על יוקר המחיה
ברשימת המפלגה נמצאים, בין השאר, בכיר משרד האוצר לשעבר – שאול מרידור במקום השביעי, מנכ"לית משרד העבודה לשעבר – תאיר איפרגן במקום השמיני, יו"ר רשות החשמל לשעבר – אורית פרקש-הכהן ומועמדים אחרים הבאים עם ניסיון ורקע מוכח במגזר הציבורי והפרטי.
המתקפה על מועמדו של איזנקוט: "מתי המטומטמים האלה יבינו?"
להוריד מסים, להחזיר מסים אחרים
הקו הכלכלי של "ישר" הוא שוק חופשי עם מדינה שמעודדת עבודה ושירות. המפלגה מבטיחה להפחית מס הכנסה לעובדים ולמשרתים, לפתוח את היבוא לתקן אירופי ואמריקני, לצמצם שימוש במזומן ולהילחם בהון השחור. במקביל היא מציעה להחזיר את המס על משקאות ממותקים וכלים חד-פעמיים, שהוטל בתקופת כהונתו של אביגדור ליברמן כשר האוצר.
הבעיה מתחילה כשמתחילים לעשות חשבון. הורדת מס הכנסה היא מהלך יקר וקבוע, בעוד שמס על משקאות מתוקים וכלים חד-פעמיים הוא מקור הכנסה מוגבל, שמטבעו אמור להצטמצם, אם הוא משיג את מטרתו והציבור משנה התנהגות. מרידור עצמו קידם בעבר בחינה של המיסים האלה כאמצעי להגדלת הכנסות המדינה וגם להפחתת נזקי בריאות וסביבה.
איזנקוט פרסם את רשימת מפלגת "ישר!" לבחירות הקרובות
ב"ישר" אומרים שהמקור יהיה גם ביטול כספים קואליציוניים, סגירת משרדים מיותרים והמאבק בהון השחור. אלה כיוונים אפשריים, אבל במצע לא מופיע תחשיב מלא: כמה תכניס כל פעולה, כמה תעלה הורדת המס, ומה יהיה יעד הגירעון. בלי המספרים האלה, קשה לדעת אם מדובר בהפחתת מס אחראית או בהבטחה שתדרוש בהמשך העלאת מס אחרת.
מעונות למי שעובד – והוויכוח על התנאים
המפלגה מציעה לקשור הטבות כלכליות, ובהן סבסוד מעונות יום, למצב סוציו-אקונומי, מיצוי כושר השתכרות ושירות צבאי או לאומי. המסר שלה חד: המדינה צריכה לסייע יותר למי שעובד, משרת ותורם, ופחות למי שבוחר שלא להשתלב.
יש בכך היגיון כלכלי ופוליטי ברור. סבסוד מעונות יכול לעודד יציאה לעבודה, במיוחד של הורים צעירים. אבל התניית זכויות בסיסיות בשירות או במבחני מיצוי כושר השתכרות עלולה להשאיר מחוץ למעגל גם אנשים שמתקשים לעבוד או להשתלב – ולא רק מי שבוחרים שלא לעשות זאת. השאלה היא כיצד המנגנון יבחין בין סרבנות לבין מצוקה אמיתית.
20 מיליארד למילואים – ומאיפה הכסף?
ההתחייבות המתומחרת ביותר של "ישר" היא השקעה של 20 מיליארד שקל בשלוש שנים במערך המילואים, במשפחות, במעסיקים ובפרנסת המשרתים. מדובר בכ-6.7 מיליארד שקל בשנה, עוד לפני תוכניות נוספות לשיקום הצפון, לבריאות הנפש ולתשתיות.
זו אינה עוד הטבה נקודתית. אחרי שנתיים של מלחמה, הצורך בהגנה על משרתי המילואים ועל משפחותיהם ברור. אבל כלכלית מדובר בהתחייבות כבדה, במיוחד בתקופה של גירעון גבוה ותקציב ביטחון מתרחב. "ישר" מציגה את שילוב החרדים בשירות ובעבודה כמנוע צמיחה עתידי, אך צמיחה עתידית אינה מקור מימון מיידי ל-20 מיליארד שקל בשלוש השנים הקרובות.
תחרות במזון, לא פיקוח בשכירות
בתחום יוקר המחיה, "ישר" מציעה את אחת העמדות הליברליות במערכת הפוליטית: אימוץ רחב של תקינה אירופית ואמריקנית, פתיחת השוק ליבוא מקביל, שקיפות רווחיות של חברות מזון ופארם גדולות, ופתיחת תשתיות הפצה ואחסון לשחקנים קטנים. בחקלאות היא מציעה להפחית מכסים בהדרגה, אך לפצות את החקלאים ישירות במקום להגן עליהם דרך מחירים גבוהים לצרכן.
זה קו עקבי: תחרות במקום חסמי יבוא, ופיצוי ישיר במקום הגנה דרך מחיר המדף. גם בתחום הכשרות המפלגה מבטיחה לבטל את חוק הכשרות שקידמה ש"ס ולהחזיר את רפורמת התחרות של מועמד המפלגה – מתן כהנא. אלא שגם כאן יש מחיר: פיצוי לחקלאים, תמיכות ישירות והקמת מנגנוני פיקוח אינם חינמיים, ובמצע לא מופיע סכום.
דיור ושכירות: לבנות יותר – אבל כמה להתערב?
בתוכנית הדיור שלה, "ישר" מבקשת להישפט לפי מספר הדירות שיאוכלסו בפועל – לא לפי שיווקים, אישורי תוכניות או מסיבות עיתונאים. היא מציעה לקצר את הדרך מתכנון לבנייה, להעביר יותר סמכויות לרשויות המקומיות, לאפשר רישוי עצמי דיגיטלי ולקנוס יזמים על עיכובים במסירה.
בשוק השכירות, המפלגה אינה מציעה פיקוח מחירים או הקפאה של שכר הדירה. שאול מרידור טוען שהדרך האמיתית להוזיל שכירות היא להגדיל את היצע הדירות: לבנות יותר, מהר יותר, ולעודד חברות ומשקיעים להקים פרויקטים להשכרה ארוכת טווח.
בדיון ברשת X ספג מרידור ביקורת על ההצעה לשנות את כללי התיווך: אם בעל הדירה הזמין מתווך כדי למצוא שוכר, בעל הדירה ישלם את דמי התיווך. יזם ההייטק ד"ר אלי דוד טען כי התערבויות כאלה עלולות לפגוע בשוק החופשי ובתמריצים של משכירים, ולהקטין את נכונותם להציע דירות להשכרה.
הרקורד: הישגים, מחלוקות ומבחן התוצאה
שאול מרידור הוא האיש הכלכלי המזוהה ביותר עם "ישר". כממונה על התקציבים הוא התריע עוד לפני הקורונה מפני גידול בגירעון, וב-2020 התפטר לאחר עימות חריף עם ראש הממשלה נתניהו ושר האוצר ישראל כ"ץ סביב חלוקת מענקים והתנהלות התקציב. הוא הציג את עצמו אז כמגן על כללי התקציב מול החלטות פוליטיות קצרות טווח.
מבקריו מימין טענו אז שמרידור ואגף התקציבים גילו נוקשות מול עסקים ועצמאים שנפגעו בסגרים. מבקרים מהכיוון החברתי טוענים היום שהמצע שלו עדיין נשען יותר מדי על קיצוץ הטבות, הפחתת מסים והסרת רגולציה – ופחות על הרחבת השירותים האזרחיים. הביקורות מגיעות מכיוונים שונים, אך שתיהן שואלות אותה שאלה: האם המצע הכלכלי של "ישר" יודע לתת מענה גם למי שאינם עובדי הייטק, שכירים חזקים או משרתי מילואים?
אורית פרקש-הכהן מביאה לרשימה רקורד רגולטורי אחר: כיו"ר רשות החשמל היא התעמתה עם מבנה משק הגז ועם שאלת התחרות בו. מתן כהנא מביא את ניסיון רפורמת הכשרות – ניסיון לפתוח שוק שהיה סגור לתחרות, אך מהלך שעורר מחלוקת ציבורית והתהפך לאחר חילופי השלטון. רועי פולקמן, מאנשי מפלגת "כולנו" לשעבר, מזוהה עם מחיר למשתכן ועם רפורמת שטרום בבנקים: מהלכים שנועדו להגביר תחרות, אך תוצאותיהם היו מעורבות ולא פתרו לבדם את משבר הדיור או את הריכוזיות בבנקים.
מפלגה של אנשי מקצוע – בלי תקציב סגור
"ישר" מציגה יתרון שקשה להתעלם ממנו: אנשי מקצוע עם ניסיון אמיתי ומצע שאינו מסתפק בסיסמאות על יוקר המחיה. היא מוכנה להיכנס לעימות עם מונופולים, עם חסמי יבוא ועם מבנה ההטבות המגזריות. אבל גם מפלגת טכנוקרטים צריכה להראות את החשבון. הורדת מס הכנסה, השקעה במילואימניקים, תשתיות, סיעוד, שיקום הצפון, דיור ותמריצים להייטק אינם יכולים להישען כולם על ביטול כספים קואליציוניים ועל תקווה לצמיחה עתידית.
ב"ישר" מבטיחים לעבור מכלכלה סקטוריאלית לכלכלה של עבודה, שירות ופריון. המבחן שלהם יהיה להוכיח שהמחיר של המעבר לא נופל דווקא על מי שאין להם כוח פוליטי – ושמאחורי כל הבטחת מיליארדים יש גם מקור מימון שאפשר להציג לציבור.
