היום זה קורה. אביחי מנדלבליט, האיש שתפר את התיקים, עולה להעיד במשפט נתניהו. על הנייר זו עדות של תובע. בפועל – זו עדות של נאשם.
צריך לזכור איפה ומתי מיהר מנדלבליט להגיש את כתב האישום ההזוי והמופרך הזה. נתניהו עומד על מדשאות הבית הלבן, ערב החתימה על הסכמי אברהם – ההישג המדיני הגדול בתולדות המדינה. ישראל על סף מערכת בחירות, והיועץ המשפטי לממשלה בוחר ברגע המדויק הזה לנסות לחסל פוליטית ראש ממשלה מכהן. לא מקרה. שיטה.
ומה התגלה מאז? עבודה רשלנית, חובבנית ועבריינית. כתב אישום שחשף לאורך הזמן שורה ארוכה של מעשים פליליים שבוצעו על ידי המערכת עצמה. חקירות ללא אישור היועמ"ש כנדרש בחוק. האזנות סתר לא חוקיות. הדלפות מגמתיות. מסע ציד מטורף נגד ראש ממשלה – לחפש בכל מחיר, על כל נושא, משהו.
אם לא סיגרים אז שמפניה, אם לא שמפניה אז סיקור אוהד, אם לא סיקור אז שוחד. העיקר לתפוס.
ובראש ובראשונה – סעיפי אישום מומצאים והזויים שפגעו לא רק בנתניהו, אלא במדינה שלמה. מי שמע בעולם על "הפרת אמונים" בגלל יחסים עם עיתונאי? מי המציא עבירת שוחד שבה השוחד הוא כתבה חיובית?
מנדלבליט והחבורה שלו המציאו עבירות שלא היו קיימות בספר החוקים, רמסו את חופש העיתונות, הפכו כל שיחה בין פוליטיקאי לעיתונאי לפלילית, וחירבו את יתרת האמון האחרונה שהייתה לציבור במערכת המשפט.
משפט נתניהו לא רק שלא הוכיח אשמה – הוא החריב את המערכת התובעת. הוא הפך אותה ללא לגיטימית. הוא חשף בפני כל אזרח את ההתנהלות הפוליטית הכושלת, המוטה והעבריינית שלה. כל עד שעולה חושף עוד שקר, עוד זיוף, עוד תרגיל.
ועכשיו יעלה מנדלבליט
העדות הזו תלווה את המערכת הפוליטית עד ליום הבחירות. אנחנו כבר יודעים איך זה ייראה: הוא יגמגם. הוא לא יזכור. הוא לא ידע. הוא יאשים את שי ניצן, את ליאת בן ארי, את הפרקליטות. הוא יודה בחצי פה במעשים לא חוקיים ושערורייתיים, ינסה לגמד אותם, להפחית מחשיבותם, להגיד שזו טעות טכנית, אבל זה לא יעזור לו.
האמת העגומה בדרך לצאת לאור. והתופר הראשי הוא זה שיהיה עכשיו על המוקד. בשבועות הקרובים יקרה המהפך הגדול: התובע יהפוך לנאשם והמאשים יהפוך למואשם.
המערכת העבריינית תנסה לשמור עליו. היא תגן עליו מאימת הדין הפלילי, תסגור לו תיקים, תעלים ראיות, תיתן לו מטרייה. אבל מדין הציבור היא כבר לא תוכל להציל אותו.
