ביום השנה השלישי לטבח 7 באוקטובר, ובעוד בישראל מציינים היום (רביעי) את זכרם של הנרצחים והנופלים, פרסם הפרשן מייקל גודווין מאמר דעה חריף ב"ניו יורק פוסט", שבו יצא נגד ארגונים המתכננים הפגנות אנטי-ישראליות בניו יורק וברחבי העולם. גודווין התמקד בעיתוי האירועים ובמסרים המופיעים בחלק מהפרסומים לקראתם, בהם "תהילה לשהידים, ניצחון להתנגדות", וטען כי הבחירה לקיים אותם דווקא ביום השנה לטבח חורגת מבחינתו ממחאה נגד ישראל.
גודווין פתח את הטור במתקפה חריפה במיוחד על מארגני האירועים. "במבט ראשון, ההודעה גורמת לך לגרד בראש. ואז היא מכה בך כמו פטיש: האנשים האלה באמת מפלצות", כתב. לדבריו, אפילו המונח אנטישמיות כבר אינו מספיק כדי לתאר את מה שהוא רואה בהתנהלותם.
"לא מזמן, לכנות אותם אנטישמים היה תיאור מלא מספיק של המחלה שלהם. אבל בשלוש השנים האחרונות, אנשים מסוגם חצו את הקו הזה כל כך הרבה פעמים, שהמילה כבר לא מתקרבת לתאר את מלוא השפל שלהם". בהמשך החריף עוד יותר את דבריו: "אלה לא שונאי היהודים הרגילים שלכם. אלה נאצים לעתיד שמחפשים את ההיטלר שלהם".
במרכז הביקורת של גודווין עומדת ההחלטה לקיים את האירועים דווקא ב-7 באוקטובר. לדבריו, לרגע קיווה כי מדובר במחאה נגד מחבלי חמאס שביצעו את הטבח, אך גילה כי האירועים המתוכננים מופנים נגד ישראל ומציגים תמיכה ב"התנגדות".
על פי הטור, קבוצות המגדירות את עצמן אנטי-ציוניות מתכננות עצרות בניו יורק ובערים נוספות בעולם. בחלק מהכרזות המקדמות אותן מופיעה הקריאה "תהילה לשהידים, ניצחון להתנגדות". בכמה מהפרסומים מופיעה גם דמות העוטה כאפייה ולצדה משולש הפוך – סמל שהופיע בסרטוני התעמולה של חמאס.
גודווין מפרש את המסרים הללו כניסיון להפוך את יום השנה למתקפת חמאס ליום שבו מהללים את מבצעיה. לדבריו, המארגנים מבקשים למעשה "להפוך את 7 באוקטובר ליום בינלאומי של חגיגה שמחה של הקצבים שביצעו את המתקפה הראשונית". מדובר בפרשנותו של גודווין במאמר הדעה, ולא בהצהרה רשמית של כלל מארגני ההפגנות.
לפי נתונים של גורמים ישראליים המובאים בטור, היקף האירועים המתוכננים רחב במיוחד: 262 הפגנות ואירועים ב־37 מדינות. על פי הנתונים, 45 מהם מתוכננים בארצות הברית, 40 בספרד, 21 באוסטרליה, 19 בבריטניה, 16 באיטליה, 14 בגרמניה, 14 בקנדה, עשרה בצרפת ושמונה הולנד.
בניו יורק לבדה, לפי הכתבה, עומדים מאחורי התוכנית עד 25 ארגוני פעילים, ובהם Students for Justice in Palestine ו-Within Our Lifetime. חלק מהאירועים בעולם מתוכננים להתקיים בקרבת נציגויות רשמיות של ישראל, לרבות שגרירויות וקונסוליות. בטור צוין כי מיקומם של חלק מהאירועים מעורר חשש מפני אפשרות של עימותים ואלימות.
גודווין מביא בטור מסר נוסף של מארגנים, שלפיו "ההתנגדות נגד האימפריאליזם שינתה את גורל עולמנו לנצח". לדבריו, עצם השימוש במסרים מסוג זה ב-7 באוקטובר הוא שהופך את האירועים לחמורים במיוחד. הוא מזכיר כי במתקפת חמאס ב-2023 נרצחו כ-1,200 בני אדם ו-251 נחטפו לרצועת עזה, ובהם ילדים ואזרחים רבים. הפרשן מקדיש חלק נרחב מהמאמר גם לתגובה הישראלית לטבח ולטענות נגד ישראל מאז פרוץ המלחמה.
הוא דוחה את הטענה כי המלחמה בעזה מוכיחה שישראל ביקשה להשתלט על הרצועה ולפגוע בתושביה, ומצביע בהקשר זה על ההתנתקות מרצועת עזה בשנת 2005. גודווין מזכיר כי ישראל פינתה אז את כוחותיה ואת אזרחיה מהרצועה, וכי חממות חקלאיות נרכשו והועברו לבעלות פלשתינית. הוא מתאר את השתלטות חמאס על הרצועה בשנים שלאחר מכן ואת הפניית המשאבים לבניית תשתיות צבאיות, רקטות ומנהרות.
חלק נוסף בטור עוסק בראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני. באופן חריג, גודווין מציין כי חלק מהפעילים האנטי-ישראליים מותחים ביקורת גם עליו – בטענה שאינו פועל מספיק נגד ישראל. קואליציית פעילים צוטטה בטור כשהיא מאשימה את ממדאני בנטישת מטרותיהם: "הטענה של ראש העיר לסולידריות עם העם הפלשתיני היא חסרת משמעות כאשר לא מגיעה אחריה שום פעולה וכניעה ללחץ ציוני".
אחת הדוגמאות שהציגו הפעילים היא העובדה שראש הממשלה בנימין נתניהו לא נעצר בעת ביקורו בניו יורק לרגל העצרת הכללית של האו"ם. גודווין מזכיר כי ממדאני הביע בעבר רצון להביא למעצרו של נתניהו בעקבות צו בית הדין הפלילי הבינלאומי. עם זאת, ארצות הברית אינה חברה באמנת רומא שהקימה את בית הדין, והצו אינו מחייב אותה לבצע מעצר בשטחה.
