יניב חיון סייע להציל מטוס שעליו יותר מ-170 נוסעים. הוא הסתער לתא הטייס, נאבק בתוקף ופעל מול סכנת מוות לצד הקברניט ונוסעים אמיצים נוספים, הוא היה חלק מסיפור גבורה ישראלי יוצא דופן. אבל למי שהתרגלו לבוז למצביעי נתניהו, הסיפור הזה מציב בעיה: הגיבור לא מגיע מהמחנה שלהם. המשפט "לא נעים להודות, אבל הוא ביביסט", שאמר שרון אלכסנדר, מסביר הכול.
גם לאחר שהבהיר כי התכוון לבקר את הסטיגמות במחנה שלו, השאלה נשארת: למה לא נעים? מה מפריע לכם – הגבורה שלו או הבחירה שלו בקלפי? יש בציבור השמאלני ובשיח התקשורתי מי שהתרגלו לראות במצביעי נתניהו אנשים שצריך לחנך, להשתיק או ללעוג להם. מבחינתם, הם מחזיקים בצבא,בתבונה, במוסר וגם בגבורה. כל השאר צריכים להמתין לאישור.
ממטוס הטרור לבית הלבן? ההצעה המפתיעה של טראמפ ליניב חיון
ואז מגיע חיון ומנפץ את ההתנשאות הזאת במעשה אחד. האדם שמכנים "ביביסט" קם מול סכנה והציל חיים. הוא לא ביקש רשות, לא בדק מה יגידו באולפן ולא חיכה שיחלקו לו תעודת ממלכתיות. כאן נבחנת גם התקשורת שמנסים להעביר את השיח על מחדלים וכשלים במקום על גבורה ונסי ניסים . אבל מי שמפגין עוינות פוליטית. מי שמחפש איך לקלקל את ההערכה לגיבור רק משום שהוא "לא משלנו", נראה קטן, חמוץ ובעיקר מנותק.
אבל מה אכפת להם הם מרגישים גם ככה שהכל שלהם. לשמאל אין בעלות על הצבא. אין לו בעלות על אומץ, על הקרבה או על אהבת ישראל. ומצביעי נתניהו אינם צריכים לעבור מבחן קבלה אצל מי שמזלזל בהם. חיון ראוי לכבוד בזכות מעשיו. תמיכתו בנתניהו אינה הסתייגות שצריך להוסיף למחמאה. אדם ראוי מול מנהיג ראוי מפגש פסגה. יותר מ-170 נוסעים ניצלו. מי שעדיין עסוק בכך שאחד המצילים הוא "ביביסט", חושף עד כמה העוינות הפוליטית שלו גברה על אהבת ישראל.
