נדמה שבימים האלה כל שמועה הפכה למודיעין, כל הדלפה הפכה לראיה, וכל "גורם מסר" הפך באורח פלא לעובדה מוגמרת. אז לפני שממשיכים לזרוק טענות לחלל האוויר על כך שרה"מ בנימין נתניהו קיבל התרעות על טבח 7 באוקטובר, כדאי להכיר איך מערכת מודיעין באמת עובדת. מודיעין הוא לא שמועה. מודיעין הוא לא "מישהו אמר לי", ומודיעין בוודאי לא פוסט בפייסבוק.
כקצין מודיעין בדימוס אני יודע שמידע שמגיע לדסק ההערכה ומחקר, עובר תהליך של הערכת מידע, עיבוד והעשרה. הוא נבחן מול מקורות נוספים. הוא מוצלב. הוא מקבל הקשר. נבחנת מהימנות המקור. נבחנת איכות המידע. ורק לאחר תהליך מקצועי ניתן לגבש ממנו תמונת מצב או הערכה ולהציג אותה לדרג המדיני.
הקמפיין נגד רה"מ נמשך: ההתרעות שלפני הטבח חוזרות לכותרות
זו מערכת מודיעין, לא קבוצת וואטסאפ. ולכן צריך לשאול שאלה פשוטה מאוד את העיתונאי שכתב כתבה ובה טענות (במיוחד על רקע מערכת הבחירות), שראש ממשלת ישראל קיבל התרעה ישירה ממוחמד בן זאיד ומראש המודיעין המצרי לפני 7 באוקטובר? אם הטענות נכונות, תביא ראיות. לא סיסמאות. לא רמיזות. אל תסתתר אחרי "מקורות מסרו לי". אלא תציג ראיות! הייתה שיחה? איפה התיעוד? הועבר מסר ישיר? איפה המסמך?
התקיימה פגישה? איפה הרישום? הגיע מידע ישירות לראש הממשלה? מי העביר אותו, מתי, ובאיזה אופן? פשוט מאוד, תראה לנו הציבור. כי אי אפשר מצד אחד להטיח בציבור טענה דרמטית כאילו מדובר בעובדה מוכחת, ומצד שני, כאשר שואלים איפה הראיות, להתחבא מאחורי ערפל של "מקורות", "גורמים" ו"שמעתי".
הקמפיין נגד רה"מ נמשך: ההתרעות שלפני הטבח חוזרות לכותרות
זה לא עובד כך, לפחות לא במערכת מודיעין מקצועית, וזה גם לא אמור לעבוד כך בעיתונות מקצועית ורצינית שמכבדת את עצמה וכן בשיח הציבורי. צריך להבין עוד נקודה בסיסית. ראש ממשלה אינו אדם פרטי שמקבל הודעה סודית שנעלמת. פעילות מדינית רשמית מייצרת תיעוד. שיחות, פגישות, מסמכים, סיכומים, יומנים, קשרים עם מנהיגים זרים, כל אלה מותירים עקבות.
מדינת ישראל מתעדת את פעילות ראשי הממשלה שלה במשך עשרות שנים. לכן כאשר מישהו מספר לנו סיפור דרמטי על “התרעה ישירה לראש הממשלה”, מותר ואף חובה לשאול: איפה התיעוד? ואם אין תיעוד? אם אין מסמך? אם אין רישום? אם אין ראיה? אז לכל הפחות צריך להפסיק להציג את הטענה כאילו היא עובדה מוכחת.
התוכנית של האופוזיציה לנצל את טקסי 7 באוקטובר נגד נתניהו
מי שחושב שהיו התרעות שלא טופלו כראוי, שיציג אותן. אבל אל תמציאו עובדות כדי לחזק טיעון פוליטי, כי כאן עובר הקו האדום. אפשר להתווכח על פרשנות. אפשר להתווכח על אחריות. אפשר להתווכח על החלטות. אבל אי אפשר להפוך טענה שטרם הוכחה לעובדה ואז לדרוש מהציבור להתייחס אליה כאמת.
זה לא מודיעין. זה לא תחקיר. וזה בוודאי לא עיתונות אחראית. זה פשוט משחק פוליטי עם עובדות. והמשחק הזה מסוכן. כי אחרי ה 7 באוקטובר אנחנו חייבים ללמוד משהו אחד לפחות, האמת חשובה יותר מהנרטיב. אם קיימת ראיה, תציגו אותה. אם קיים מסמך, תציגו אותו. אם יש תיעוד, תביאו אותו. אם אין, תפסיקו למכור לציבור ודאות במקום שבו קיימת רק טענה.
"הוא מפחד": ההודעה של נתניהו חשפה את הצביעות של האופוזיציה
וכאן אני אומר גם משהו לאנשי התקשורת: גורם מסר הוא לא מילת קסם. מקור בכיר הוא לא תחליף לראיה. ו"גורמי ביטחון אומרים" אינו פוטר אף אחד מהחובה לבדוק מה באמת נאמר, למי נאמר, מתי נאמר, ומה ניתן להוכיח. הציבור הישראלי לא טיפש. הוא בוגר ה 7 באוקטובר. הוא שילם מחיר כבד. הוא איבד אנשים יקרים.
הוא איבד אמון במערכות. ולכן דווקא עכשיו מגיע לו משהו פשוט, את האמת. לא ספינים. לא מניפולציות. לא שמועות שמתחפשות למודיעין. ולא טענות שמופצות כאילו הן פסק דין, בלי שמישהו מוכן להניח את הקלפים על השולחן. אני מכיר את עולם המודיעין. אני יודע עד כמה מסוכן לקחת פיסת מידע, להוציא אותה מההקשר, ולהפוך אותה למסקנה מוחלטת.
אני יודע גם עד כמה קל לייצר סיפור משכנע סביב מידע חלקי. ולכן אני חוזר לנקודת ההתחלה, בואו נעשה סדר בבלגאן. מי שטוען שראש הממשלה קיבל התרעה ישירה ממנהיג זר לפני ה-7 באוקטובר, שיביא ראיה. לא מחר! לא "כשיתאפשר"! לא אחרי הבחירות! עכשיו! ואם יש ראיה, הציבור זכאי לראות אותה ולשפוט.
גרסת נתניהו: מי התנגד לחיסול ראשי חמאס?
ואם אין ראיה, הציבור זכאי לדעת שמדובר בטענה, ולא בעובדה. כי במדינה דמוקרטית אפשר להחליף ממשלות. אפשר להחליף ראשי ממשלה. אפשר לבקר. אפשר לחקור. אפשר לתבוע אחריות. אבל אסור לנו לוותר על הדבר הבסיסי ביותר שעליו נשענת חברה חופשית, ההבדל בין אמת לבין שמועה, ומי שמטשטש את ההבדל הזה למען רווח פוליטי, שלא יתפלא אם יום אחד הציבור יפסיק להאמין גם לאלה שאומרים לו את האמת.
