אחרי 4 שנים של פריחה בהתיישבות בצל ממשלת הימין, בהתיישבות החלוצית מסמנים צעד מהפכני נוסף. אחרי שנים שבהן הוקמו נקודות התיישבות ברחבי יו"ש מיוזמות אזרחיות בשטח, כעת דורשים בהתיישבות הכרה רשמית מצד המדינה, תמיכה והסדרה – כולל בשטחי A ו-B ובאדמות פרטיות. בריאיון ל-C14 מסבירים פעילי ההתיישבות כיצד יכול לצאת לפועל צעד שכזה.
"אנחנו רוצים לעלות קומה", מצהירה שלהבת גולדשטיין מגבעת מעוז אסתר, וטוענת כי המטרה היא להניע מהלך שבו "המוסדות של המדינה יבואו ויתנו גב וגיבוי למהלך ההתיישבותי". יהודה ליבר, איש משפחה ותושב גבעת עוז ציון, מדגיש כי אי אפשר להמשיך להתעלם מהמציאות בשטח: "יש פה משפחות שגרות בגבעות, גדלות ובונות, וצריכות מענה בסיסי של תשתיות, מוסדות חינוך וביטחון. השאלה היא כמה זמן זה ייקח, וככל שזה יקרה יותר מוקדם, זה טוב לכולם".
הגבעה שהקים האח השכול בלב שטח עוין: "בכוונה באמצע כפר"
כעת, ברקע הבחירות, מתכננים בגבעות לרתום את נבחרי הציבור באמצעות הצעות חוק, שינוי מדיניות והסדרה קניינית. לדברי הפעילים, המטרה היא לנצל את חלון הזמן הפוליטי כדי להוציא הבטחות והצהרות מכמה שיותר פוליטיקאים ומפלגות. "אנחנו מקווים להצליח לרתום למהלך הזה כמה שיותר חברי כנסת שיבינו שזה הדבר הבא", אומרת גולדשטיין.
דמיון יחתום הסכם שלום עם מציאות?
כדי לקדם את החזון, בגבעות מבינים היטב את המכשולים והבעיות המשפטיות והמדיניות שעומדים בדרכם, ובמרכזם שתי סוגיות מרכזיות. לדברי שלהבת גולדשטיין, "יש היום ביהודה ושומרון שתי בעיות מבחינת הסטטוס של השטח: בעיה אחת קוראים לה אוסלו, שחילקה את האדמות ל-A ו-B, ובעיה שנייה קוראים לה רישום אדמות פרטיות". מצב מורכב זה יוצר מציאות שבה רוב השטח נתפס ככזה שאינו שייך ליהודים, ולכן המערכת מתקשה לאשר בו יישובים באופן מסורתי.
בלי הסעות ומוסדות לימוד: כיצד נראית שנת הלימודים בגבעות?
על אף האתגרים הללו, פעילי ההתיישבות גורסים כי המדינה חייבת לשנות גישה ולהכיר במציאות הקיימת בשטח, כשחלק מהגבעות מונות כבר עשרות משפחות. נפתלי אורבך, תושב גבעת מעוז אסתר, מסביר את הרציונל שעומד מאחורי המהלך ועליית המדרגה: "אנחנו רוצים ודורשים שהמדינה תכיר ותתמוך בהתיישבות באדמות פרטיות ובשטחי A ו-B. החלק שלי בפעילות הוא לשים סימני שאלה. דחפתי לפעילות של הסדרה שהיא בעצם סימן שאלה על מוסדות המדינה: למה לא תתמכו בהתיישבות החלוצית במקום להתנגד אליה?".
החזון – פירוק הסכמי אוסלו
יהודה ליבר מרחיב על הפער הקיים היום בין היישובים המאושרים לבין הגבעות, ומצביע על האבסורד שבהתעלמות ממקומות שאינם יושבים על אדמות מדינה רשמיות. לדבריו, "יש שטחים מאוד גדולים ביהודה ושומרון, חלקם מוגדרים כ'קרקע פלשתינית פרטית' מזמן המלך הירדני, וברוב המקומות האלה אפילו אין ערבי שיטען שהקרקע שייכת לו. אבל מדינת ישראל מכירה בחלוקה הירדנית הזאת, ולכן היא לא מתייחסת למקומות האלה כפי שהיא מתייחסת ליישובים על אדמות מדינה".
השמאל מכפיש, הערבים חוששים: המהפך של נערות הגבעות ביו"ש
במישור המעשי, הפעילים סבורים כי ישנם כלים רבים שבאמצעותם יכולים חברי הכנסת והממשלה לקדם את ההסדרה והתמיכה כבר עכשיו. גולדשטיין מפרטת כי "אפשר לקדם הצעות חוק לביטול הסכמי אוסלו, אפשר לקדם הצעות חוק לרישום ייחודי של כל הקרקעות ביהודה ושומרון, וכאלה לקדם הצעות חוק לחזור להשתמש בנכסי נפקדים". לדבריה, פתרונות מעשיים נוספים כוללים צווי הפקעה של אלוף פיקוד, רישום מחדש של קרקעות, או הגדרת יישוב גבעה כרכיב ביטחוני שיכול להיכלל בשטחי B.
מעבר למהלכים המשפטיים ארוכי הטווח, הפעילים מדגישים כי יש לספק מענה דחוף וישיר לצרכים היומיומיים של התושבים עוד בטרם תושלם ההסדרה הסופית. "עד שתהיה הסדרה ואישור סופי, יש היום למדינה ולמוסדות המון אפשרות לתמוך אם זה בביטחון, בתקציבי ביטחון, אם זה בהוראה למועצות או עבודה משותפת כדי שיהיה כאן גני ילדים, הסעות ופחי זבל", מדגישה גולדשטיין, וטוענת כי מדובר בעניין של בחירה ותקציבים.
היעד הכללי, כפי שמסכם אורבך, הוא "התיישבות חופשית בכל רחבי הארץ, מוכרת מתוכננת ונתמכת על ידי הרשויות", תוך יצירת חיבור בין השטח למערכות המדינה. במבט רחב, בהתיישבות מאמינים שהקונספציה הישנה של התיישבות לצד הכפרים הפלשתינים ולא במקומם קרסה סופית בשמחת תורה, וכעת תפקידם הוא להעביר את ההבנה הזו אל ראשי המדינה. "אנחנו מדברים כל הזמן על כך שאנחנו לא נגד המדינה אלא בעד שהמדינה תשנה גישה ומדיניות", מסכם אורבך, "אבל בלי שיהיו אנשים שיפעלו על מנת לשנות את המדיניות היא לא תשתנה".
