הרב יגאל כהן קיים היום (שישי), הושענא רבה, את מנהג חביטת הערבות – אחד המנהגים העתיקים, המסתוריים ורוויי המשמעות של סיום חג הסוכות. בסרטון נראה הרב כשהוא נוטל חמישה בדי ערבה וחובט בהם בקרקע בסיום סדר תפילת ה"הושענות", מנהג פשוט למראה שטומן בחובו שורשים עמוקים עוד מימי הנביאים ועבודת בית המקדש, לצד כוונות קבליות עמוקות של המתקת הדינים ביום "גמר החתימה".
המנהג שמקיים הרב כהן בתיעוד אינו מצוות ארבעת המינים הרגילה, אלא מנהג מיוחד שנועד אך ורק להושענא רבה ומיוחס במסורת התלמודית ל"מנהג נביאים" – חגי, זכריה ומלאכי. בשונה מארבעת המינים עליהם מברכים, על חביטת הערבה אין מברכים כלל, שכן מדובר במנהג שהשתמר לאחר חורבן בית המקדש. בימי המקדש היו מביאים ענפי ערבה ענקיים מדי יום וזוקפים אותם בצדי המזבח, וביום השביעי – הושענא רבה – הקיפו את המזבח שבע פעמים.
מעבר לזיכרון המקדש, לערבה קיים חיבור ישיר לתפילה על הגשם: התורה מכנה אותה "ערבי נחל" משום שהיא גדלה על המים וצמאה להם תמיד, וחג הסוכות הוא המועד שבו העולם נידון על המים לשנה כולה. משום כך, תפילות היום מוקדשות לבקשת שפע גשמי ברכה וישועה.
רובד עמוק נוסף למנהג מגיע מתורת הקבלה: לפי המקובלים, חמשת בדי הערבה רומזים ל"חמש גבורות", ופעולת החבטה שלהם בקרקע חמש פעמים מסמלת את הכנעת מידת הדין והמתקת הדינים מעל עם ישראל. יום הושענא רבה נחשב במסורת ליום חיתום הדין הסופי של הימים הנוראים שהחלו בראש השנה וביום הכיפורים, ועל כן החבטה בקרקע מסמלת את ביטול הגזרות הקשות ופתיחת שערי הרחמים.
אל תזרקו אותה: הברכה שמסתתרת בערבה
הושענא רבה, היום השביעי של חג הסוכות, נועל את ימי חול המועד רגע לפני חג שמיני עצרת ושמחת תורה. היום מתאפיין בתפילות רבות ומיוחדות המכונות "הושענות", שבהן מקיפים את בימת בית הכנסת שבע פעמים עם ארבעת המינים תוך אמירת פיוטים ובקשות ישועה ("הושע נא"). בסיום ההקפות מניחים את ארבעת המינים, נוטלים את אגודת חמש הערבות הנפרדות וחובטים אותה בקרקע, כסמל לסיום תהליך התשובה והסליחה של השנה החדשה.
