סמי אבו שחאדה הודיע אמש (חמישי) על פרישה מהתמודדות לכנסת. מעט מדי, מאוחר מדי. אחרי שבית המשפט העליון הציע לו במחווה חסרת תקדים לפרוש כדי לחסוך לו פסילה היסטורית, אבו שחאדה הרים את הכפפה וירד מהבמה. הוא חסך לשופטים את הצורך לכתוב את פסק הדין שכל כך לא רצו לכתוב.
צריך לומר את האמת: אבו שחאדה קיבל הקלה מבישה שאף מועמד אחר לא קיבל לפניו. לא ברוך מרזל, לא מיכאל בן ארי, לא ברוך בן יגאל ולא אף אחד מהמועמדים היהודים שנפסלו לאורך השנים קיבלו הצעה כזו. הם קיבלו פסק דין חלוט, חד וברור, עם נימוקים ועם חותמת. אבו שחאדה קיבל דלת מילוט.
סמי אבו שחאדה החליט לפרוש מההתמודדות לכנסת
בית המשפט פחד. פחד ליצור תקדים של פסילת מועמד ערבי, פחד מהכותרות בעולם, פחד מההשלכות על עתירות עתידיות נגד רשימות ערביות. אז במקום לעשות צדק, הוא עשה עסקה. במקום לשרטט קו אדום ברור שתמיכה בטרור לא עוברת בכנסת ישראל, הוא בחר בדרך הפחדנית של "תפרוש ונשכח מזה".
ואבו שחאדה אכן ראוי לפסילה. מדובר באדם שהביע תמיכה בטרור, שיבח שהידים, שהצדיק את טבח 7 באוקטובר, שפועל באופן שיטתי נגד עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. העתירה של עוצמה יהודית שהוגשה נגדו כללה עשרות ציטוטים וראיות חותכות שאי אפשר להתווכח איתן. אם החוק הקיים אומר משהו, הוא אומר שאדם כזה לא יכול להיות חבר כנסת.
"הצעה רחמנית מדי": בימין דורשים פסק דין בעניין אבו שחאדה
אבל הבעיה לא נגמרת באבו שחאדה. גם אחרי פרישתו, הכנסת הבאה תהיה מלאה בתומכי טרור. מי שחושב שפרישת אבו שחאדה פתרה את הבעיה, משלה את עצמו. הרשימה המשותפת, בל"ד, חד"ש, רע"מ – בכל הרשימות האלה יושבים אנשים שאמרו דברים חמורים לא פחות. חלקם תמכו במחבלים, חלקם ביקרו אצל משפחות מחבלים, חלקם סירבו לגנות את חמאס, חלקם קראו לישראל מדינת אפרטהייד.
בית המשפט שכל כך התאמץ לחסוך מאבו שחאדה את החרפה, יצטרך להתמודד בקרוב עם העתירות הבאות. מה הוא יעשה אז? שוב יציע לפרוש? שוב ינהל משא ומתן בחדרי חדרים?
מכה לשמאל: פילבר חושף את אפקט פסילת אבו שחאדה
הפרישה הזו היא לא ניצחון של הדמוקרטיה. היא הוכחה לכמה הדמוקרטיה שלנו חולה. כששופט עליון לא מסוגל לכתוב פסק דין שפוסל תומך טרור, כשהוא צריך לתפור לו דרך מילוט כדי לא להתמודד עם האמת – זו אמירה קשה על מצבו של בית המשפט. אבו שחאדה פרש. הבעיה נשארה.
