היום (רביעי), אחרי 12 שנה, הקואליציה הבינלאומית ואיתה כל חיילי צבא ארה"ב סיימו את משימתם בעיראק. בטקס מיוחד, בנוכחות ראש ממשלת עיראק עלי א-זיידי ומפקד הקואליציה בעיראק, המדינה הערבית ציינה את היציאה וחגגה את מה שהגדירה לא מזמן כ"יום הריבונות". ארגוני הטרור השיעים הכריזו ניצחון, כאשר גם בכירי המשטר באיראן ככל הנראה חייכו לנוכח המראות – וייתכן מאוד שמה שראינו ביציאה האחרונה של האמריקאים ב-2011 עתיד לחזור.
#BREAKING: Iraqi Prime Minister Ali al-Zaidi addresses the nation on the occasion of Sovereignty Day – the withdrawal of the US-led coalition from Iraq
“Let us announce a new era in which Iraq transitions from a conflict theater to a homeland in full control of its own… pic.twitter.com/rbhaa85RaL
— The New Region (@thenewregion) September 30, 2026
הנסיגה בשנת 2011 התחילה עוד ב-2008, בשלהי הכהונה של הנשיא בוש. ממשלת עיראק הראשונה אחרי נפילת סדאם ניהלה שיחות עם הממשל האמריקאי שבסופם נחתם הסכם ליציאת הכוחות האמריקאים מהמדינה אחרי 5 שנים שהם נמצאים בה – כאשר סוף התהליך נקבע לשנת 2011.
בשנת 2010, אז תחת ממשל אובמה, הפנטגון הראה סימני חרטה. אך על פי דבריו של שגריר ארה"ב בעיראק באותה תקופה, ממשל אובמה היה מוכן להאריך את השהות הצבאית רק אם המהלך יאושר על ידי הפרלמנט העיראקי. העיראקים בחנו את המהלך אבל לא הצליחו להגיע להבנות – ואובמה החליט על יציאה.
השגריר בעבר הוסיף: "עיראק נראתה יציבה, עם יצוא נפט של שני מיליון חביות ביום במחיר של כ-90 דולר לחבית, והביטחון השתפר מאוד". עם זאת, הבכיר האמריקאי הוסיף כי הנרטיב האנטי-אמריקאי חדר עמוק מאוד לתוך הפרלמנט המקומי.
בארה"ב פעלו כדי להכשיר את הצבא העיראקי שיוכל להגן על עצמו. על פי דוח של חברת המחקר הביטחוני INSS, הצבא העיראקי קיבל 150 טנקים והיה אמור לקבל 96 מטוסי F-16 עד לשנים 2014-15. ובכל זאת, לפי ההערכות האמריקאיות דאז, נדרשו לפחות עשר שנים ומשאבים כספיים ניכרים כדי שעיראק תבנה כוח צבאי אפקטיבי – עובדה שלא מנעה מהאמריקאים לעזוב.
אז הצבא האמריקאי עוזב את המדינה ומשאיר בה חור גדול מאוד. אמנם על פי הדוחות שלו האלימות בעיראק ירדה, אך איראן המשיכה לחמש את ארגוני הטרור שלה כאשר גם אל-קאעידה מחזק את אחיזתו בשטחי עיראק. שני הכוחות הללו בעיקר ממתינים לפקודה – בה עיראק תהפוך לאזור המסוכן ביותר במזרח התיכון.
בשנים הבאות הפסיפס העיראקי לאט לאט מתחיל להתפרק. האומה שמורכבת מהרבה עדות ודתות שונות, הרגישה בשנים הללו את השוני בין כל אוכלוסייה: הכורדים חתרו לאוטונומיה מצד אחד ומהצד השני השיעים החלו להטריד את המיעוט הסוני ולפגוע בו. כמעט כל חיכוך בין אוכלוסיות שונות הפך לשדה קרב – עד שקבוצת טרור אחת החליטה לפעול.
בכיר בארגון אל-קאעידה, אבו בכר אל-בגדאדי, שולח את המיליציה החדשה שלו כדי לעזור לסונים בעיראק להילחם בשיעים – הנתמכים על ידי הצבא והממשלה. לא עבר הרבה זמן ואותה מיליציה סונית מקבלת על עצמה את השם דאעש וכובשת את העיר הצפונית מוסול. באותו קרב על העיר, העדויות סיפרו כי חיילי הצבא העיראקי, שאומנו על ידי האמריקאים, פשוט נטשו את העמדות ואת הציוד הצבאי לידיים של המחבלים של אל-בגדאדי – שזכו בציוד קרב מהשורה הראשונה.
משם דאעש רק מתעצם והופך למפלצת הטרור שכולנו שמענו עליה. ארגון הטרור אוסף לעצמו מחבלים ובמיוחד צעירים אירופאים ומשדר לעולם זוועות שקשה לתאר במילים. המטרה היא ברורה: אנחנו לא מאמינים שיש דבר כזה עיראק – והמטרה שלנו היא לפרק את המדינה הזו ביחד עם שאר מדינות העולם. אמנם פירוק כל המדינות בעולם הייתה משימה שאפתנית – אך את פירוק עיראק אפשר להגיד שדאעש כמעט והשלים.
המצב התדרדר משמעותית בשנת 2014, עד כדי כך שאובמה מחליט להחזיר את הצבא האמריקאי לשטח המדינה – אך הפעם מדובר בעיראק שונה לחלוטין. הכורדים מובילים את הקרבות נגד דאעש, סופגים אבדות רבות ומנסים בעיקר לשרוד. זאת בזמן שהאיראנים מחמשים את ארגוני הטרור שלהם בדרום עיראק ושולחים דרכם סיוע לאסד וחיזבאללה – שנלחמים מול דאעש ומחבליו בזירה הסורית. והממשלה העיראקית? היא פשוט לא מתפקדת. אין גבולות, אין כלכלה, אין צבא – אין כלום.
החזרה האמריקאית כאמור נמשכה עד היום, כאשר גם הפעם המצב לא שונה בהרבה. אמנם ארגוני הטרור השיעים הם הכוח המוביל במדינה אך דאעש עדיין לא נעלם לחלוטין, הכורדים הפכו את כורדיסטאן לאוטונומיה כמעט מלאה ולצבא העיראקי עדיין קשה לקרוא צבא. ובכל זאת, בארה"ב, כמו ב-2011 – מאמינים שעיראק נמצאת במצב טוב תחת ראש הממשלה החדש.
הממשלה העיראקית הנוכחית עדיין לא בת חצי שנה, וחוץ מדיבורים היא עדיין לא עשתה הרבה. גם את פירוק המיליציות החמושות, שאמור היה להתבצע במקביל ליציאה האמריקאית – ראש הממשלה א-זיידי דחה בתשעה חודשים. לכן, כל מה שנותר כעת הוא לחכות ולראות האם הצבא האמריקאי יחזור לעיראק בשנים הקרובות – או שהנשיא טראמפ ראה את מה שאחרים בעולם מתקשים.
