אחד הנתונים הבולטים שעולים מאירוע החריג שהתרחש הבוקר בטיסת Flydubai מדובאי לנתב"ג הוא קצב איבוד הגובה של המטוס. לפי נתוני המעקב שנצפו במהלך הטיסה, המטוס הציג בשלב מסוים קצב ירידה של כ-15 אלף רגל בדקה, נתון חריג במיוחד, אם אכן הוא משקף את קצב הירידה בפועל.
כדי להבין את המשמעות של המספר, צריך להשוות אותו לקצב ההנמכה המקובל במטוסי נוסעים. במהלך הנמכה רגילה לקראת נחיתה, קצב הירידה נע בדרך כלל סביב 500 עד 800 רגל בדקה, בהתאם לסוג המטוס, לשלב הטיסה ולתנאים שבהם מתבצעת ההנמכה.
גם קצב של כ־1,000 עד 1,500 רגל בדקה יכול להופיע במהלך טיסה מסחרית, בעיקר בשלבים מסוימים של ההנמכה. כאשר מדובר בקצב של 2,000-3,000 רגל בדקה ומעלה, מדובר כבר בירידה משמעותית יותר, במיוחד אם המטוס נמצא בשלבים מתקדמים של הגישה לנחיתה.
אבל הנתון שנרשם במקרה הזה נמצא בסדר גודל אחר לחלוטין. 15 אלף רגל בדקה הוא קצב הגבוה פי כמה מקצב הנמכה רגיל של מטוס נוסעים. אם אכן מדובר בנתון מדויק ולא בקריאה רגעית או שגיאת נתונים, המשמעות היא שהמטוס איבד גובה במהירות יוצאת דופן בתוך פרק זמן קצר.
גם ההמרה למונחים שקל יותר לדמיין ממחישה את גודל המספר: 15 אלף רגל הם כ־4.6 קילומטרים. כלומר, בקצב כזה מדובר באיבוד גובה של כמה קילומטרים בתוך זמן קצר מאוד, הרבה מעבר לאופן שבו מטוס נוסעים אמור בדרך כלל לבצע הנמכה מתוכננת.
עם זאת, חשוב לשים כאן כוכבית משמעותית: נתוני מעקב ציבוריים אינם מהווים תחליף לנתוני הטיסה הרשמיים. לעיתים הם מציגים נתון רגעי, נתון שאינו רציף או נתון שעשוי להיות מושפע מאופן קליטת המידע. לכן, בשלב זה אי אפשר לקבוע רק על בסיס נתוני המעקב שהמטוס אכן ירד בקצב של 15 אלף רגל בדקה לאורך פרק זמן משמעותי. הנתון הסופי יוכל להתברר רק באמצעות נתוני המטוס עצמו והבדיקה של הגורמים הרלוונטיים. בין היתר ניתן יהיה לבחון את גובה המטוס, מהירותו, קצב הירידה המדויק והפעולות שבוצעו בתא הטייס במהלך האירוע.
האירוע התרחש במהלך טיסת Flydubai מדובאי לנתב"ג. במהלך הטיסה המטוס שינה את מסלולו, ובסופו של דבר נחת בשלום בסעודיה, שם נותרו הנוסעים והצוות לאחר שהטיסה לא המשיכה לישראל כמתוכנן.
