במרחק של כ-400 מטרים בלבד מחופי נורפוק שבמזרח אנגליה, מתחת לגלי הים הצפוני, מתגלה בימים אלה סיפורו של יישוב שלם שנמחק מעל פני האדמה: צוות חוקרים ומתנדבים במסגרת פרויקט "אלפרד סאווין" הצליח לתעד ולמפות 25 שרידי מבנים מעשה ידי אדם בקרקעית הים, באזור שבו שכן בעבר הכפר שיפדן. מדובר בכפר נמל מימי הביניים שנבלע במצולות כתוצאה מעליית מפלס הים ושחיקת מצוקים, וכעת זוכה לכינוי "האטלנטיס של המחוז".
לפי "ספר יום הדין" ההיסטורי משנת 1086, שיפדן היה יישוב חוף מבוסס ומרכזי באזור. התיעוד מלמד כי במקום התגוררו 117 תושבים, והוא כלל שטחי מרעה רחבי ידיים, עדרים, אחוזות ונמל פעיל ששימש כציר מסחר מרכזי לתבואה ולעצים. באותה תקופה קו החוף היה מרוחק מאות מטרים אל תוך הים לעומת הצוקים של העיירה קרומר כיום, והשטח שבין המצוקים הישנים לנוכחיים אכלס קהילות שלמות.
אולם ההתקדמות הבלתי פוסקת של הים הצפוני חרצה את גורלו של הכפר. לאורך המאה ה-14 פקד את האזור רצף חריג של סופות עזות, הצפות מסיביות ושחיקת חופים מואצת, כאשר בשנת 1380 הגיע מפלס פני הים לגובה שיא. המבנים והאחוזות הוצפו בהדרגה, התושבים נאלצו לסגת לפנים היבשה, ועד שנת 1400 נבלע היישוב כולו תחת המים והפך לקרקעית ים.
פרויקט המחקר התת-ימי נועד להתחקות אחר היקף היישוב המקורי ולקשור בין התיעוד ההיסטורי לממצאים בשטח. בין התגליות הבולטות שמיפו הצוללנים נמצא קיר אבני צור עתיק, אשר לפי ההערכות הראשוניות של החוקרים שימש כחלק ממערך ביצורים והגנה ימית שהקימו תושבי הכפר בניסיון נואש לבלום את חדירת הגלים.
פרויקט "אלפרד סאווין", שהוקם על ידי אגודת מוזיאון קרומר, אינו עוסק רק באיתור שרידים בודדים אלא מבקש להבין את השינויים הדרמטיים שחלו בקו החוף הבריטי לאורך מיליוני שנים, לצד ההשפעה הישירה של שינויי האקלים והסחף על התיישבויות היסטוריות. הממצאים שנמשו ותועדו בעונת הצלילות הנוכחית הועברו להמשך מחקר ושימור במוזיאון המקומי.
עבודת המיפוי התת-ימית הוכיחה כי הכפר האבוד לא היה מיתוס עממי, אלא מציאות היסטורית של קהילת חוף שנמחקה לחלוטין על ידי כוחות הטבע. עם סיום עונת המחקר הנוכחית, הצוות מתכנן לשוב לקרקעית הים בעונה הבאה כדי להרחיב את סקר השרידים ולהעמיק את הבנת מבנה הנמל העתיק שנעלם במצולות.
