מותר לחשוד בנתניהו. כשראש ממשלה שהוא גם מועמד בבחירות, שבועות ספורים לפני פתיחת הקלפיות, מדבר על חשש להתלקחות ביטחונית – מותר ואפילו חובה לשאול האם יש כאן גם שיקול פוליטי. אין בכך שום פסול. חשדנות היא חלק בריא בדמוקרטיה, בוודאי כשמדובר במי שמחזיק גם בכובע הביטחוני וגם בכובע הפוליטי.
אבל באותה מידה, מצופה ממי שמתיימר להנהגה לנהוג במינימום של רצינות כשמדובר בענייני ביטחון. וזה בדיוק מה שלא קרה כאן.
אחרי שפקפק באיומים: שינוי הכיוון של לפיד בתום העדכון הביטחוני
זה התחיל עוד לפני הפגישה עם נתניהו, בשיחת התיאום בין לפיד לבנט. שיחה שהם עצמם דאגו להוציא לתקשורת כהודעה רשמית ומתואמת, וכבר בה, עוד לפני שלפיד שמע בדל של מידע מודיעיני חדש, ניסו לגרור את הכל למגרש הנוח להם – גיוס חרדים. שם, לטעמם, יש להם יתרון על נתניהו. ולא בצדק. כשנקרתה בידיהם ההזדמנות להעביר חוק גיוס בממשלת השינוי, הם העבירו בקריאה ראשונה חוק שיעד הגיוס הסופי שלו כבר עבר מזמן בתקופת הממשלה הנוכחית. אבל נניח לזה לרגע.
השיא היה בפגישה עצמה. על פי הליכוד, לפיד שיגר את הודעת הסיכום שלו בדיוק 2 דקות אחרי שעזב את מקום הפגישה. לא מדובר בפגישת ארבע עיניים. זו הייתה פגישה עם גורמי ביטחון, כמקובל בעדכונים מסוג זה, עם חומרים מודיעיניים רגישים.
אחרי אזהרת נתניהו – זה הדבר היחיד שחשוב לראש האופוזיציה
ומה שמעניין הוא שלפיד לא מצא לנכון אפילו לחכות. לא שעה, לא חצי שעה. לפחות כמה דקות ארוכות כדי שיווצר הרושם, ולו למראית עין, שהוא שקל את הדברים בכובד ראש לאור המידע החדש שהוצג בפניו. 2 דקות זה אפילו לא הצגה לבוחרים. אפילו את המאמץ הקטן הזה של להמתין, של לכבד את המעמד, הוא לא עשה.
למה? כי לפיד יודע שלא משנה מה יגיד ומה יעשה, תומכיו תמיד יאמצו את הקו שלו מול נתניהו. בכל מצב, בכל זמן ועל כל נושא. זה כבר לא ויכוח ענייני. זה כבר לא משהו הגיוני. זה דפוס כמעט פתולוגי.
לפיד ונתניהו ייפגשו הערב לעדכון ביטחוני
ובסוף, צריך להסתכל על התמונה הגדולה. אויבי ישראל – מחיזבאללה, דרך חמאס, טורקיה והרשות ברמאללה – מייחלים להפלת נתניהו כמו שלא ייחלו מעולם במערכת בחירות בישראל. מספיק לשמוע את הרשימה המשותפת, זו שכל השנים ראתה בכל ממשלות ישראל מפלגות פשיסטיות וכובשות, איך פתאום הם מדברים בגלוי על כך שיעשו כל מה שהם יכולים, כולל דברים שלא עשו בעבר, כדי להפיל את נתניהו אפילו כראש ממשלת מעבר.
עד כדי כך הוא מחרב את תוכניותיהם. ועד כדי כך ברור להם שהאחרים כנועים מספיק כדי שיוכלו להשיג באמצעותם את כל מאווייהם.
