בלב מכונת המלחמה היקרה והמשוכללת ביותר של צה"ל, מתגלה עוצמתה של אח"י דרקון. כמעט 14 שנים חלפו מאז הוזמנה הצוללת ממספנות טיסנקרופ בגרמניה, ועד ליום שבו הגיעה לראשונה לנמל הבית שלה בחיפה. משכך, דרקון היא הצוללת הגדולה ביותר בתולדות חיל הים, כזו שעל פי ההערכות מעניקה לזרוע הים יכולות חסרות תקדים בכל הנוגע לתקיפת מטרות עומק ביבשה.
לצד יכולות התקיפה הללו, ועל פי פרסומים זרים, דרקון מצוידת במערכת שיגור אנכית מסוג VLS. מערכת מתקדמת זו מאפשרת שיגור טילי שיוט גדולים במיוחד, וככל הנראה אף טילים בליסטיים גרעיניים, לטווחים עצומים שעשויים להגיע עד אלפי קילומטרים. בחיל הים מציינים אמנם ששמה נבחר כמחווה סמלית לצוללת דקר בשל האותיות הדומות, אך עם זאת, קשה שלא לשער שהבחירה בשם דרקון – אותה מפלצת אגדית יורקת אש – קשורה קשר הדוק גם בעוצמת האש וביכולות ההתקפיות של הצוללת החדשה.
לאחר שנים של המתנה – הצוללת "דרקון" יצאה מגרמניה לישראל
מעבר לעוצמה הקרבית, עבור הלוחמים המאכלסים את הספינה, השדרוג הניכר בגודל הביא איתו בשורה חשובה לא פחות. בניגוד לתנאי הצפיפות המוכרים, בדרקון מותקנות שתי מקלחות – מה שמהווה לוקסוס של ממש במונחי צוללות – וחשוב מכך, יש בה כ-50 מיטות, נתון שכמעט ומייתר לחלוטין את שיטת "המיטה החמה" המתישה.
אולם, חשוב לזכור כי דרקון, בדיוק כמו אחיותיה לשייטת הצוללות, אינה משמשת רק כפלטפורמה לשיגור טילים. למעשה, מדובר בתחנת איסוף חשאית ועמוסה בחיישנים הטכנולוגיים המתקדמים ביותר, המבצעת משימות במרחק אלפי קילומטרים מחופי ישראל ומתגנבת באין מפריע לעורף האויב מתחת לגלים ומתחת לרדאר. יתרה מכך, על פי אותם פרסומים זרים, בחלל הצוללות של חיל הים ישנו מקום ייעודי שנשמר במיוחד ללוחמי שייטת 13, אותם הן מנחיתות בחשאי ביעדים מרוחקים ברחבי המזרח התיכון.
אח"י דרקון תפעל בעומק, ישירות מול חופי האויב ובחשאיות לגמרי
אף על פי כן, המחיר המבצעי כבד: המשימות החשאיות שאליהן יוצאות הצוללות גוזרות על הלוחמים ניתוק מוחלט של שבועות ארוכים מהעולם החיצון. למרות זאת, גם באפלת המעמקים, מאות מטרים מתחת לפני המים, המציאות המדממת שבחוץ לפעמים משיגה אותם – כפי שקרה כאשר לוחמים גילו תוך כדי משימה מבצעית שקרוב משפחה נפטר, ונאלצו להישָלף מיד בחזרה ארצה להלוויה.
על רקע אתגרים אלו, חיל הים כולו נמצא בימים אלה בעיצומו של שינוי היסטורי מרחיק לכת. בעקבות המלחמה האחרונה, שחדדה את חשיבותו הקריטית של התווך הימי, ונוכח ההתעצמות המדאיגה של הצי הטורקי לצד השאיפות האימפריאליות של ארדואן, התקבלה בדרג המדיני ובמערכת הביטחון החלטה אסטרטגית: להפוך את זרוע הים מחיל קומפקטי בעל אוריינטציה הגנתית לזרוע התקפית עוצמתית, בדומה לחיל האוויר.
בהמשך ישיר לכך, לאחרונה אף פורסם כי מערכת הביטחון המליצה לדרג המדיני להרחיב את צי הצוללות של ישראל ולהביאו לשמונה כלים. בהקשר טעון זה, קשה שלא להיזכר בסערת "פרשת הצוללות", שבמסגרתה נעשה ניסיון פוליטי לטפול אשמות שחיתות קשות על ראש הממשלה נתניהו, וזאת אך ורק בשל התעקשותו העיקשת להגדיל את הצי מחמש לשש צוללות.
לסיכום, למרות שעל חלקה המדויק של שייטת הצוללות במלחמה הנוכחית טרם ניתן להרחיב את הדיבור, הקונצנזוס הציבורי והביטחוני החדש סביב החשיבות העצומה של כלים אלו מדבר בעד עצמו. מדובר באחד הנכסים האסטרטגיים החשובים והרגישים ביותר של מדינת ישראל – נכס מרכזי שמוכיח פעם אחר פעם שטרם אמר את המילה האחרונה.
