תחקיר מקיף שפרסם היום (חמישי) ה"וול סטריט ג'ורנל" חושף את היקפה הדרמטי של מערכת האספקה המסחרית-ביטחונית המזרימה מסין לטהרן טכנולוגיות ורכיבים עבור תוכניות הכטב"מים והטילים שלה. על פי התחקיר, המבוסס בין היתר על ניתוח מעמיק של נתוני המכס האיראניים, כאשר הפער בין הרטוריקה הדיפלומטית של בייג'ינג לפעילותה בפועל מובהק.
בקיץ האחרון, בדיוק ביום שבו נחתמה הפסקת אש זמנית בין ארה"ב לאיראן ובייג'ינג התהדרה במאמציה לקידום הרגיעה – כולל עשרות שיחות שקיים משרד החוץ הסיני והתערבות ישירה של הנשיא שי ג'ינפינג להצעת פתרונות לסיום הלחימה – נחת בטהרן מטוס שהגיע מסין. המטוס נשא משלוח שיועד ישירות למשרד ההגנה האיראני והכיל רכיבים אלקטרוניים המיועדים לייצור חלקים לכלי טיס בלתי מאוישים ולמערכות הנחיה מתקדמות לטילים.
נתוני המכס האיראניים מעידים על אלפי משלוחי רכיבים מסין, הזורמים כחלק מרשת שיטתית המסייעת לטהרן להשיג טכנולוגיות מתקדמות בעלות שימוש צבאי. חשיפה זו מצטרפת לשורת דיווחים ומסמכים מהחודשים האחרונים הממחישים את מאמצי ההתחמשות הנרחבים של איראן.
בין היתר, סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה בחודש יולי, בהתבסס על שלושה מקורות המעורים בפרטים, כי איראן צפויה לקבל משלוח ראשון מתוך עסקה לרכישת 300 עד 400 משגרי טילי נ"מ ניידים (MANPADS) מתוצרת סין מדגמי QW-12 ו-FN-16, ששוויים מוערך ב-60 עד 70 מיליון דולר. מערכות אלו, המיועדות לפגיעה בכלי טיס מנמיכי טוס, מסוקים וכטב"מים, ניתנות להפעלה בידי צוותים מצומצמים ומתאימות לפריסה מהירה סביב מתקנים ביטחוניים ותשתיות אסטרטגיות.
משרד החוץ הסיני הכחיש את הטענות וטען כי הן חסרות בסיס לחלוטין, ומשרד ההגנה בבייג'ינג מסר כי אינו מכיר את המידע, בעוד המקורות ציינו כי חרף חתימת ההסכם, מועדי האספקה, הכמויות ופרטי הביצוע עדיין עשויים להשתנות.
הקשר הלוגיסטי בין המדינות אינו מסתכם בנתיב האווירי בלבד. לפי דיווח רויטרס, משלוחי מערכות הנ"מ תוכננו לצאת מאורומצ'י שבמערב סין ולעבור יבשתית דרך פקיסטן בדרכם לאיראן. שני מקורות מודיעין מערביים וגורם איראני אישרו כי טהרן בחנה שימוש בנתיבים יבשתיים להעברת ציוד צבאי ורכיבים דו-שימושיים כדי לפעול בדיסקרטיות ולצמצם סיכוני שיבוש, אף שפקיסטן הכחישה מצידה כל מעורבות בהעברת מערכות הגנה אווירית.
בתוך כך, מסמך של הוועדה האמריקנית לבחינת יחסי ארה"ב–סין חשף נדבך ימי לקשר: שתי אוניות מטען בבעלות איראנית יצאו במרץ האחרון מנמל גאולאן שבסין, וכפי שעולה מנתוני ספנות, תצלומי לוויין וניתוח מומחים, הן נשאו נתרן פרכלורט המשמש כחומר מוצא מרכזי בייצור דלק מוצק לטילים. אירוע זהה נרשם כבר בינואר 2025, אז הועמסו שתי אוניות איראניות בכ-1,000 טונות של אותו החומר.
הוועדה האמריקנית קובעת כי אופי השיתוף הביטחוני בין המעצמה למשטר האיראני עבר בשנים האחרונות מאספקת נשק קונבנציונלי כבד להעברת טכנולוגיות ורכיבים דו-שימושיים, דוגמת חיישנים, ממירי מתח ומוליכים למחצה. רכיבים אלה אותרו הן בכטב"מים של שלוחות איראן במזרח התיכון והן בכלים שסופקו לרוסיה ושימשו אותה במלחמה באוקראינה.
מול רשתות אלו פועלת וושינגטון באופן ישיר, כאשר משרד האוצר האמריקני הטיל סנקציות על חברת Yushita הסינית שסייעה בניסיונות להשיג טילי כתף, על חברת Hitex Insulation שסיפקה סיבי פחמן וחומרים תעופתיים למשמרות המהפכה, וכן על רשת רכש מסין ומהונג קונג שהבריחה רכיבים למחקר גרעיני ולטילים בליסטיים באמצעות חברות קש וערוצים פיננסיים סמויים.
בניסיון לחנוק את ערוץ האספקה האווירי, הטיל משרד האוצר האמריקני ב-8 בספטמבר שורת סנקציות חריפות על ענף התעופה האיראני והשעה הקלות הנוגעות לתעופה אזרחית. שר האוצר האמריקני, סקוט בסנט, הזהיר כי החל מ-23 בספטמבר יופעלו סנקציות משניות כבדות על גורמים בינלאומיים שימשיכו להעניק שירות לחברות תעופה איראניות, לרבות נמלי תעופה, שירותי קרקע, תדלוק ומטענים, תוך איום בפגיעה ישירה בגישתם למערכת הפיננסית האמריקנית ולמסחר בדולר.
ההשפעה בשטח כבר ניכרת באופן מיידי, כאשר עיראק הורתה להפסיק טיסות איראניות לבגדד ונרשמו ביטולים ושיבושים בטיסות איראניות ליעדים נוספים ברחבי האזור, עובדה המצמצמת באופן משמעותי את יכולתה של טהרן להשתמש ברשת התעופה המסחרית להעברת מטענים וציוד בינלאומי.
עם זאת, סנקציות התעופה לבדן אינן מהוות חסימה מוחלטת של הציר הסיני-איראני. המשלוח שנחשף אמנם הגיע במטוס, אך אין אינדיקציה לכך שכלל שרשרת האספקה נשענת על חברות התעופה האיראניות שהותקפו, וטהרן כבר הוכיחה כי היא בוחנת ומפעילה חלופות בים וביבשה.
המהלך האמריקני אמנם מייקר משמעותית את העלויות, מאריך את זמני ההובלה ומקשה על השימוש בנמלי תעופה בינלאומיים, אך אינו קוטע לחלוטין את הקשר. כעת, כשהלחץ על התעופה האיראנית בשיאו, השאלה המרכזית העומדת למבחן היא האם שרשרת האספקה מסין תנותב ברובה להברחות מוגברות במסלולים הימיים והיבשתיים.
