מ־17 בספטמבר ועד 27 בספטמבר עבר חיזבאללה עשרה ימים ששינו את פני המערכה: מהתפוצצות הביפרים ומכשירי הקשר, דרך הפגיעה בטילים ובצמרת הארגון – ועד 80 הטונות שהוטלו על הבונקר של חסן נסראללה. זה היה מבצע חסר תקדים, ברמה של מבצע מוקד במלחמת ששת הימים, ואולי אף מעבר לכך.
כמו שלנו היו עכשיו עשרת ימי תשובה – ולהבדיל, כמובן – גם לחיזבאללה היו עשרה ימים כאלה. הם החלו ב-17 בספטמבר בשעה 15:30, עם פיצוץ הביפרים, ונמשכו יום אחר יום: מכשירי הקשר, הטילים, המפקדות והמטכ"ל של הארגון. השיא הגיע ב־27 בספטמבר, כשצה"ל הטיל 80 טונות על הבונקר שבו שהה נסראללה.
זה היה מבצע מטורף. אני לא חושב שהיה צבא בעולם שביצע מהלך כזה. מדובר באחד המבצעים הצבאיים המרשימים ביותר שראינו, כזה שעומד בשורה אחת עם מבצע מוקד במלחמת ששת הימים – ואולי אפילו מתעלה עליו.
אבל כעת, לקראת יום השנה, חוזרים וצפים הקטעים ששודרו אז באולפנים. פתאום אפשר לשמוע מחדש את הדברים שנאמרו בערוצי התבהלה, תרעלה, תעמולה, ייאוש, דכדוך, כניעה, רפיסות וחוסר אונים. באותו יום של מתקפת הביפרים, וגם בימים שבאו אחריו, רבים מהפרשנים פשוט לא הבינו מה מתרחש מול עיניהם.
שומעים את רביב דרוקר, דנה ויס, עמוס גלעד, ישראל זיו, ניר דבורי ואחרים – ולא מאמינים. הם שאלו איפה האסטרטגיה, מה הפעולה הזאת נותנת, מדוע עושים אותה וכיצד היא מקדמת את ישראל? שוב ושוב הושמעו אותן שאלות ואותם ספקות, בזמן שבפועל התנהל לנגד עיניהם מהלך היסטורי.
פתיחה כזאת עוד לא הייתה בפטריוטים | צפו
רק כאשר חוזרים היום לאותם קטעים, מבינים את הפער העצום בין המציאות לבין האופן שבו היא הוצגה באולפנים. זו לא רק פרספקטיבה על אותם עשרה ימים, אלא על מה שמתרחש שם יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, חודש אחר חודש ושנה אחר שנה – במשך עשרות שנים.
יום אחד, כשיקום המוזיאון לזכר התקשורת הישראלית, הקטעים האלה יצטרכו לקבל בו מקום של כבוד. לא רק כדי להזכיר לנו מה נאמר בזמן אמת, אלא גם כדי שנוכל לקבל מעט פרופורציה – ולהבין עד כמה הביטחון שבו נאמרים הדברים באולפן אינו תמיד קשור למציאות שמתרחשת בשטח.
יישר כוח וחג שמח.
