שורד השבי עומר שם טוב, ששוחרר לאחר 505 ימים בשבי החמאס, יצא אתמול (שלישי), במסגרת מאמרו ל'וול סטריט ג'ורנל', נגד הסרט האנטי-ישראלי נז"א – והבהיר: "גם חטופים כמוני היו נזק אגבי. אם פצצה ישראלית הייתה הורגת אותי, חמאס היה מנצח פעמיים: אני הייתי מת, וישראל הייתה אחראית. אני יודע איך זה להיות נזק אגבי. במשך 505 ימים, זה מה שהייתי".
עוד סיפר: "חמאס חטף אותי מפסטיבל המוזיקה ב-7 באוקטובר והחזיק אותי בעזה במשך 505 ימים, חלק ניכר מהם בדירות באזורי לחימה פעילים. היה הרבה ממה לפחד בשבי; רעב, השובים שלי, המחשבה שלא אראה שוב את משפחתי. אבל פחדתי גם מחיל האוויר הישראלי. לטייסים הישראלים בשמיים לא היה מושג היכן אני נמצא. לפעמים, כשהשובים שלי ציפו שתקיפה ישראלית עומדת להגיע, הם נמלטו והשאירו אותי מאחור".
במהלך השבי, אחד המחבלים סיפר לו כי אימו קיבלה שיחת טלפון בה הזהירו אותה לעזוב את ביתה, משום שתקיפה ישראלית עלולה לסכן אותה: "השיחה הגיעה מצה"ל. חמאס ידע היכן אני נמצא והשאיר אותי למות. ישראל לא ידעה את מיקומי, אבל ידעה היכן נמצאת אימו של השובה שלי והתקשרה כדי לוודא שהיא לא תיהרג בטעות. הנה אני – חטוף, מורעב ומעונה על ידי בנה, בעוד הצבא שלי מנסה להשאיר את אימו בחיים".
לדבריו, מדינת ישראל רצתה שיחזור הביתה בכל מחיר – אבל לא בכל מחיר: "היו אזרחים בין ישראל לביני, לכן היא הטילה כרוזים, שלחה הודעות, התקשרה והורתה על פינויים. היא ניסתה לצמצם את הנז"א". לאחר שחזר הביתה, למד כי המספרים שיקפו חלק ממה שראה: "האו"ם דיווח שכשנעשה שימוש בנשק נפיץ באזורים מיושבים, כ-90% מההרוגים והפצועים היו אזרחים. למרות שהיחס המדויק בעזה שנוי במחלוקת, גורמים בצה"ל ואנליסטים אמריקנים העריכו כי על כל מחבל שנהרג נהרגו בין 1.5 לשני אזרחים פלשתינים – יחס נמוך למלחמה בעצימות כזו בשדה קרב עירוני".
שורד השבי הבהיר באופן חד משמעי: "זה לא קרה במקרה. אזהרות, פינויים והחלטות שלא לתקוף הצילו חיים של פלשתינים. ישראל שילמה מחיר על ההחלטות הזהירות הללו. הן חשפו חיילים ישראלים לסכנה גדולה יותר. והן הותירו חטופים כמוני להמתין זמן רב יותר".
שפל חדש: המתקפה המזעזעת בארצות הברית נגד עומר שם טוב
בהמשך, סבר: "אם לישראל היה אכפת פחות מנז"א, אולי הייתי חוזר הביתה מוקדם יותר. ייתכן שפחות חיילים ישראלים היו נהרגים. ייתכן שפחות חטופים היו נהרגים. אבל יותר פלשתינים היו נהרגים. זו הסיבה שנז"א מטריד אותי". שורד השבי הזכיר את מעמד הזכייה של יובל אברהם ורחל שור בוונציה: "הסרט זכה למחיאות כפיים בעמידה שנמשכו יותר מ-24 דקות. עבורי, כחטוף לשעבר, הדקות הללו הרגישו כמו מטר של סכינים".
בסיום, אמר כי הסרט רואה את 'הסבל בעזה' אבל לא את מה שהביא את המלחמה אליה: "תכנון של חמאס, רצח משפחות ב-7 באוקטובר, אנשים שנגררו מבתיהם ומפסטיבל מוזיקה. נראה שאף אחד מהדברים האלה לא יוצר דילמה מוסרית משמעותית עבור כותבי הסרט. בסיפור הזה, אולי גם אני נז"א. חטוף יהודי שאפשר היה להשאיר להירקב במנהרת חמאס, או להירצח לצד חבריי משום שהמאבק לשחרר אותי מוצג בעצמו כבעייתי מבחינה מוסרית. אסור שיהיה עוד 7 באוקטובר. יש לנו את הזכות לוודא שזה לא יקרה. ואסור לנו להתבייש בכך".
