השמאל הישראלי מזדעזע. כותרות, גינויים, פרשנים, זעקות על פגיעה בחופש העיתונות ובדמוקרטיה. הפעם מדובר בנשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, שמונע מכתבי CNN גישה לבית הלבן.
מבחינתם, זו הוכחה נוספת לכך שטראמפ הוא איום על הדמוקרטיה ועל התקשורת החופשית. אבל רגע. לפני שממהרים להטיף לנו מוסר על וושינגטון, כדאי להסתכל רגע על מה שקורה כאן, בישראל. כי כשמדובר בתקשורת שלא מתיישרת עם השמאל הישראלי, אותם אנשים בדיוק יודעים גם יודעים לחרוק שיניים, להחרים, להשפיל ולנסות להדיר.
"מפיצים פייק ניוז": העיתונאים שטראמפ לא רוצה בבית הלבן
זה אולי החליק לכם ולא שמתם לב אבל זה כבר קורה כאן. יש כאן מפלגות שמחרימות כלי תקשורת לגיטימי. יש כאן מפלגות שראשיהן מסרבים להתראיין בערוץ 14, כאילו עצם קיומו של כלי תקשורת שאינו משרת את האג'נדה שלהם זו פגיעה בדמוקרטיה.
ויש כאן אפילו יו"ר אופוזיציה, אדם שמייצג 24 מנדטים בכנסת, שבוחר פעם אחר פעם להשתלח בכתבים של ערוץ 14, להשפיל אותם בפומבי ולייחס להם אחריות או קשרים שכלל אינם קשורים לעבודתם העיתונאית.
הנשיא טראמפ עקץ את CNN: "אמרתם שלא תסקרו אותי"
והאבסורד מגיע לשיאו כאשר מפלגה שמתיימרת לשאת את המילה "הדמוקרטים" בשמה, מפלגה שהשורשים שלה נטועים במר"צ ובמפלגת העבודה, בוחרת להחרים את ערוץ 14, למרות פסיקת בג"ץ שאוסרת על כך.
דמוקרטיה, הרי אינה נבחנת ביכולת שלך להגן על כלי תקשורת שאתה אוהב. היא נבחנת דווקא ביכולת שלך להתמודד עם כלי תקשורת שאתה לא סובל. קל מאוד לדבר על חופש העיתונות כאשר CNN הוא הקורבן. קשה יותר להגן על אותו עיקרון כאשר מדובר בערוץ שמציג עמדות שאתה מתנגד להן. וכאן בדיוק נחשפת הצביעות.
לאחר שנחסמה כניסתם לבית הלבן – כלי התקשורת תובעים את טראמפ
כאשר טראמפ מתעמת עם CNN, מיד מדובר ב"סכנה לדמוקרטיה". כאשר פוליטיקאים ישראלים מחרימים את ערוץ 14, פתאום הדמוקרטיה יכולה לחכות. כאשר טראמפ מגביל גישה של עיתונאים לבית הלבן, זה הופך למבחן היסטורי לחופש העיתונות. כאשר פוליטיקאים ישראלים מדירים כלי תקשורת ישראלי ומסרבים לעבוד מולו, אותם אנשים מעדיפים לשתוק.
וזה לא עניין של אהבה או שנאה לערוץ 14. אפשר לבקר את הערוץ. אפשר לחלוק על הפרשנים. אפשר להתווכח עם התוכן. אבל ברגע שפוליטיקאי מחליט שכלי תקשורת מסוים אינו ראוי אפילו להתייחסות, רק משום שהוא אינו מוצא חן בעיניו, הבעיה היא בתפיסה של אותו פוליטיקאי את הדמוקרטיה. איך שאל אותי שלזינגר בשידור "בקרוב אצלנו?". לא. זה כבר כאן.
