הערב (שלישי) אנו מפרסים תיעוד מיוחד מבית הספר לצניחה של צה"ל במרכז הארץ. כאן ניתן לראות את לוחמי צה"ל פורסים את דגלי ישראל באוויר: העיניים מביטות לשמיים – ובמשך כמה שניות נדמה שאין דבר בינם לבין האדמה. מאחורי כל קפיצה יש אימונים, פחד שצריך לנצח, ובעיקר משימה אחת: להכין את הלוחמים ליום שבו הצניחה כבר לא תהיה חלק מתרגיל, אלא הדרך להגיע אל היעד.
במזרח התיכון, שהשתנה דרמטית בשלוש שנים האחרונות, גם האפשרויות משתנות.
המסר שיוצא מכאן ברור: אם תגיע הפקודה, הם צריכים להיות מוכנים לעלות על המטוס, להמריא ולנחות במקום שבו צה"ל יצטרך אותם. קרוב לגבול, או הרחק ממנו. בשטח מוכר או עמוק מעבר לקווי האויב.
מי שמוביל אותם ברגעים האלה מסיים היום מסע משלו. ביום האחרון שלו בתפקיד, מפקד בית הספר לצניחה מביט בלוחמים שעולים שוב למטוס, ונפרד מהמקום שבו לימד דורות של לוחמים לעשות את הדבר הכי לא טבעי שיש: לפתוח דלת בגובה אלפי רגל, להביט למטה, ולקפוץ.
לבסוף, הגיע הרגע שחיכינו לו. המצנחים נפתחים בזה אחר זה, דגלי ישראל יורדים מהשמיים והלוחמים בדרך אל הקרקע. היום הם נוחתים כאן, על אדמת ישראל, ומקפלים את המצנחים לקראת הקפיצה הבאה. אבל בבית הספר הזה מתאמנים דווקא על היום שבו נקודת הנחיתה תהיה אחרת לגמרי.
