תארו לכם שאתם יוצאים מהבית בבוקר, אבל בחוץ נראה כאילו אמצע הלילה. יש מקום שבו השמש פשוט נעלמת מהשמיים למשך חודשים. הרחובות נשארים מוארים באורות מלאכותיים והחושך הופך לחלק קבוע מהשגרה
זה בדיוק מה שקורה ב-Longyearbyen, עיירה קטנה בצפון הרחוק של נורבגיה. בכל שנה השמש נעלמת מהשמיים בסוף אוקטובר וחוזרת רק באמצע פברואר. אבל החושך הוא רק חלק מהסיפור. במקום הזה אפשר לראות זוהר צפוני מעל הבתים, לפגוש איילי צפון ברחובות ואפילו למצוא שלטי אזהרה מפני דובי קוטב.
למה השמש לא עולה?
Longyearbyen נמצאת בצפון הרחוק של כדור הארץ, קרוב מאוד לקוטב הצפוני. בחורף, הטיית כדור הארץ גורמת לאזור הארקטי לפנות הרחק מהשמש. לכן, גם כשהכדור ממשיך להסתובב, השמש נשארת מתחת לאופק.
העונה החשוכה נמשכת בערך ארבעה חודשים. עם זאת, לא מדובר בחושך מוחלט לאורך כל התקופה. סביב שעות הצהריים יכולים להופיע דמדומים כחולים, ורודים או סגולים. בשיא החורף, לעומת זאת, השמיים נשארים חשוכים כמעט לחלוטין.
השמש לא מופיע במשך חודשים
למרות התנאים הקיצוניים, ב-Longyearbyen חיים יותר מ-2,000 תושבים. יש בעיירה בתי ספר, חנויות, מסעדות, מלונות ואפילו בריכת שחייה. התושבים ממשיכים לעבוד ולנהל שגרה רגילה, גם כשהשמש לא מופיעה במשך חודשים.
אבל החורף משנה את השגרה. אנשים משתמשים בפנסי ראש כשהם יוצאים החוצה והאורות בבתים וברחובות הופכים לחלק קבוע מהנוף. מחוץ לעיירה המצב שונה לגמרי. דובי קוטב מסתובבים באזור ולכן יציאה לשטח הפתוח דורשת זהירות והיערכות.
למרות הקור והחושך, החיים שם לא נעצרים. התושבים יוצאים למזחלות כלבים, נוסעים באופנועי שלג, נפגשים במסעדות ומחפשים את הזוהר הצפוני. דווקא התנאים הקיצוניים הפכו לחלק מהאופי של המקום.
ואז היא פשוט לא שוקעת
אחרי חודשים של חושך, מגיע השלב שבו הכול מתהפך. מאמצע אפריל ועד סוף אוגוסט השמש לא שוקעת בכלל וגם באמצע הלילה עדיין אפשר לראות אותה בשמיים. היא נעה לאורך היום, אבל לא יורדת מתחת לקו האופק. למרות האור הרצוף, השמש נשארת נמוכה יחסית בשמיים ולא מגיעה לגובה שאנחנו מכירים בקיץ.
אין ספק שמדובר באחד המקומות המסקרנים בעולם. השילוב בין תנאי החיים הקיצוניים, הנוף הארקטי והחיים בשגרה כמעט רגילה הופך אותו למקום שקשה להישאר אליו אדישים. מקום שבו המציאות היומיומית נראית קצת כמו משהו שנלקח מסרט.
