אם פתחתם אתמול את אתרי החדשות, ועברתם בין הערוצים ולא צפיתם ב-14,כנראה שאין לכם מושג מה קורה עם משפט נתניהו. באולפנים? צרצרים ואפילו פוש מסכן אחד לרפואה שיקפוץ לכם על המסך לא היה.
אבל באולם הדיונים? הרחק מעיני המצלמות , התרחשה אתמול רעידת אדמה אמיתית. על דוכן העדים עמד תת ניצב בדימוס ערן קמין. לא סתם עוד עד, אלא האיש שהוביל את החקירות נגד בנימין נתניהו, מפקד יאח"ה לשעבר, והאדריכל של תיקי האלפים.
ומה שהתרחש שם על הדוכן היה מופע מביך, צורם, שפשוט פירק לגורמים את כל המצג שנבנה פה במשך שנים.
ותראו איזה קטע: כשצריך לתקוף את נתניהו – הרי אין בעיה. כל רכילות חצי אפויה, כל הדלפה מגמתית מחדרי החקירות וכל בדל ציטוט מיד מקבלים משדר מיוחד של שלוש שעות עם פאנל של עשרים פרשנים שמתחרים מי צועק יותר חזק ומי מזדעזע יותר מהרס הדמוקרטיה ומנאשם מספר 1.
שנים פמפמו לנו סיפורים על חקירה סטרילית, על עבודה מקצועית וטהורה, על אנשי חוק ללא חת שעושים מלאכת קודש.
אבל אתמול, שוב, כשהחוקר הראשי בעצמו מתפתל על הדוכן, כשהשיטות הפסולות עולות לאור השמש, וכשמתגלה איך עיגלו פינות, איך לחצו ואיך בנו תזות באוויר, פתאום כל כתבי המשפט של המדינה לקו בדום שתיקה קולקטיבי. אף מילה.
פתאום אין שידורים ישירים, אין פרשנויות מלומדות ואין גרפיקות אדומות ומהבהבות. שלרגע לא תחשבו שהוא הראש והוא אשם? שלרגע תשאלו את עצמכם על מה לקחו אותנו לבחירות פעם אחר פעם? הם לא רוצים שתדעו איך ייצרו פה מציאות יש מאין ואיך נתפר פה תיק בתפרים גסים, שאפילו הסינים היו מתביישים בהם וכל זה פשוט כי האמת מפרקת להם את הנרטיב שהם שיווקו לנו במשך כמעט עשור.
השתיקה הזאת היא לא מקרית, היא ההוכחה הכי ברורה למה שקורה פה. עיתונות שמחביאה את המציאות ברגע שהיא כבר לא משרתת את המטרה הפוליטית. וכשאתם רואים שיש שקט מוחלט, זה הזמן שלכם לבדוק – מה קורה בעניין המשפט.
