הרשת סוערת ביממה האחרונה בעקבות תוכנית המועצה הלאומית לכלכלה, בראשות פרופ' אבי שמחון, שפורסמה אתמול (שני) ולפיה יומלץ לבטל את חובת ההפרשה של העובד לפנסיה – כ-6% מהשכר – עד גיל 40, תוך שמירה מלאה על הפרשות המעסיק ורכיב הפיצויים. מגיל 40 תחול חובת ההפרשה המלאה, כפי שנהוג כיום.
לפי חישובי שמחון, השינוי צפוי להגדיל את השכר נטו של שכיר בכ-500 שקל בחודש, בתמורה להפחתה של כ-2,000 שקל בקצבה החודשית הצפויה בגיל הפרישה. ההצעה מבוססת על מחקר משותף של שמחון ואברהם זופניק, שבחן את השינויים בהכנסות לאורך חיי העובד באמצעות נתוני הלמ"ס וסימולציות אקטואריות של החיסכון והקצבה, בפילוח לפי מגדר וחמישוני שכר.
במועצה הלאומית לכלכלה הסבירו כי ההוצאות המשמעותיות הכרוכות בהקמת משפחה, גידול ילדים ותשלומי משכנתא מתרכזות בשנות העבודה הראשונות, דווקא בתקופה שבה הכנסת העובד עדיין רחוקה משיאה. לכן, לטענת המועצה, אין היגיון לחייב את העובדים לחסוך בשיעור גבוה דווקא בשלב שבו הצרכים הכלכליים שלהם נמצאים בשיא.
עוד נטען כי במצב הקיים, הקצבה הצפויה בגיל הפרישה גבוהה מההכנסה החודשית נטו לאורך חלק ניכר משנות העבודה, וכי מרבית העובדים צפויים להגיע לפרישה עם הכנסה פנסיונית הדומה לשכרם ערב הפרישה ואף גבוהה ממנו. לפי המועצה, מבנה ההפרשות הקיים אמנם מעניק ביטחון כלכלי גבוה בגיל הפרישה, אך עושה זאת במחיר של פגיעה ברווחה הכלכלית בשנים שבהן העובדים זקוקים יותר להכנסה הפנויה.
על הנייר זה עובד – מה יקרה במציאות?
גם אם מבחינה מתמטית יש היגיון מסוים בטענת המועצה, לדברי יעקב ולדמן, יועץ לכלכלת משפחה ומנהל מקצועי בארגון תבונה, ששוחח עם C14, הבעיה היא שהכלכלה אינה מתנהלת רק לפי מודלים מתמטיים – אלא גם לפי התנהגותם של בני אדם. לדבריו, דווקא כאן עלולות להתעורר כמה בעיות משמעותיות.
- פחות חיסכון, פחות מעורבות: כיום ההפרשה לפנסיה מתבצעת באופן אוטומטי מתוך השכר. ביטול ההפרשה של העובד עד גיל 40 עלול ליצור תחושה שהפנסיה היא עניין רחוק שאינו דורש התייחסות. לטענת ולדמן, צעירים רבים ממילא אינם מגלים מעורבות גבוהה בחיסכון הפנסיוני, והגדלת השכר נטו עלולה להרחיק אותם עוד יותר מהתעסקות במסלולי ההשקעה, בדמי הניהול ובצבירת החיסכון.
- האם 500 השקלים באמת ייחסכו? התוכנית מניחה שהעובד ייהנה מהגדלת ההכנסה הפנויה בשנות העבודה הראשונות. אבל אין ודאות שהכסף הנוסף יופנה לחיסכון, להשקעה או אפילו לצמצום חובות. בפועל, הוא עשוי פשוט להיבלע בהוצאות השוטפות. כאשר החיסכון אינו מתבצע באופן אוטומטי, קיים חשש שחלק מהעובדים יעדיפו לצרוך את הכסף במקום לשמור אותו לעתיד.
- כספי הפיצויים: זו כנראה הנקודה הקריטית ביותר. החישובים מבוססים על כך שהפרשות המעסיק ורכיב הפיצויים ימשיכו להיצבר עד גיל הפרישה. אלא שבפועל, עובדים רבים מחליפים מקומות עבודה במהלך שנות ה-20 וה-30 לחייהם, ובמקרים מסוימים מושכים את כספי הפיצויים בעת עזיבת העבודה. עובד שלא הפריש בעצמו לחיסכון לאורך השנים ובמקביל משך את כספי הפיצויים, עלול להגיע לגיל 40 עם חיסכון נמוך משמעותית מזה שעליו מבוססים החישובים.
וזו למעשה השאלה המרכזית סביב התוכנית: האם העובדים אכן ישתמשו ב-500 השקלים הנוספים כדי לשפר את מצבם הכלכלי בשנות העבודה הצעירות, או שהכסף פשוט ייבלע בצריכה השוטפת, בעוד שהמחיר יתברר רק עשרות שנים מאוחר יותר, עם פרישה וקצבה נמוכה יותר.
