עופר וינטר הלך אתמול לוועדת הבחירות והגיש רשימה עצמאית של "עמך ישראל", בלי שום איחוד. הוא ביקש לעצמו את האות ך', אבל בינינו האות האמיתית של המהלך הזה היא ח' – מה החטא אתם שואלים? סיכון גוש הימין בימים בהם אין לנו את הפריווילגיה לסכן. תודות לוינטר הנה שוב מגיעה הרפתקה מסוכנת של מפלגת נישה שלא בטוח בכלל שהיא עוברת את אחוז החסימה.
וכל הזמן הזה כשניסו לאחד שאלו תכלס מה ההבדל בין סמוטריץ לוינטר שיתאחדו אבל האמת היא שיש הבדל. יודעים מה הוא? במה האידיאולוגיה שלהם בכל זאת כל כך שונה? הבדל אחד ענק: לבצלאל יש ניסיון פוליטי. הוא מכיר את המערכת, יודע איך בונים כוח, ויודע בדיוק איך נראית המציאות בתוך הממשלה והכנסת. עופר, עם כל הכבוד לרשימה הנוצצת ולשמות היפים, עדיין לא דרך יום אחד במסדרונות האלה, וכבר מתנהל בשיא היהירות.
"תודה מהיועמ"שית": החשש מההחלטה של וינטר הגיעה עד לפתח ביתו
במקום לגלות מנהיגות, לסגור בלוק טכני, לאחד כוחות ולשמור על המחנה הלאומי מאובדן קולות קריטי וינטר בחר בבדלנות. ועדיף ללכת לבד, לירות לכל הכיוונים, לסרב לכל קריאה של ראשי הגוש, ולסכן מנדטים יקרים שיכולים להכריע את עתיד המדינה.
ההיסטוריה של הימין רצופה בטרגדיות כאלה. ראשי מפלגות קטנות שהיו בטוחים שהשמש זורחת להם מהכיס, שרפו עשרות אלפי קולות בפח האשפה של אחוז החסימה, ולמחרת בבוקר התעוררנו לממשלות שמאל שנשענות על האחים המוסלמים.
בלי איחודים: וינטר הגיש את רשימת מפלגת "עמך ישראל" לכנסת
עופר, פוליטיקה זה לא מבצע סולו. מפלגות קטנות שרצות על טיקט של אגו ולא מוכנות להתאחד הן סכנה ישירה למחנה הלאומי.
מי שלא יודע להתאחד לפני הבחירות מתוך אחריות לגוש, שלא יתפלא אם ביום שאחרי הבחירות הוא ימצא את עצמו לא רלוונטי ואת כולנו משלמים את מחיר ההפקרות שלו.
