יואב סגלוביץ', לשעבר סגן השר לביטחון הפנים ובכיר ביש עתיד, ישובץ במקום השני ברשימת רע"ם לכנסת במסגרת חיבור פוליטי חריג עם מנסור עבאס. אלא שמאחורי ההכרזה על שותפות יהודית-ערבית מסתתר הסדר יוצא דופן לא פחות: סגלוביץ' יתמודד ברשימה מבלי להצטרף למפלגה עצמה, חוקתה תישאר ללא שינוי והוא יקבל חופש הצבעה בשורה של נושאים שבהם קיימים פערים אידיאולוגיים בינו לבין רע"ם. כלומר, שני הצדדים החליטו ללכת יחד לבחירות – בלי לדרוש זה מזה לשנות את זהותם או את השקפת עולמם.
וכאן מתחילה השאלה המעניינת באמת: מדוע מפלגה בעלת שורשים איסלאמיים, שמגיעה מתוך התנועה האסלאמית, מבקשת פתאום להציב יהודי בצמרת הרשימה? התשובה אינה נמצאת בדת וגם לא במהפך אידיאולוגי. סגלוביץ' לא התאסלם, רע"ם לא הפכה לציונית ומנסור עבאס לא מחק את המחלוקות העמוקות שמפרידות ביניהם. מה שכן השתנה הוא הצורך הפוליטי – ובעיקר מה שעבאס צריך כדי להגיע ליום שאחרי הבחירות.
התגובות במערכת הפוליטית לאיחוד של סגלוביץ' ועבאס
לכאורה, השאלה מדוע מנסור עבאס לא דרש מיואב סגלוביץ' להתאסלם נשמעת כמו בדיחה. בפועל, היא חושפת היטב את מהותו של החיבור החדש ביניהם. מפלגה ששורשיה נטועים בתנועה האסלאמית מציבה לראשונה יהודי במקום השני ברשימתה לכנסת, אך אינה מבקשת ממנו להפוך למוסלמי, לקבל את השקפת עולמה הדתית או אפילו להצטרף אליה כחבר מן המניין. הסיבה פשוטה: זה אינו מהלך אמוני או רעיוני. זהו תרגיל פוליטי לקראת הבחירות, שנועד לשרת את האינטרסים של שני הצדדים.
סגלוביץ' מצטרף לרשימת רע"ם בבחירות ולסיעה שתקום בעקבותיהן, אך לפי ההסדר שדווח הוא אינו הופך לחבר במפלגה עצמה. חוקת רע"ם אינה משתנה עבורו, והוא אמור לשמור על חופש הצבעה בסוגיות שבהן הפער האידיאולוגי בינו לבין שותפיו ברור, ובהן דת ומדינה, ביטחון ולהט"ב. עבאס אינו מבקש מסגלוביץ' לאמץ את האיסלאם, וסגלוביץ' מצדו אינו הופך את רע"ם לציונית. במילים אחרות, אין כאן נישואים דתיים וגם לא גיור פוליטי. זו ברית אינטרסים.
יואב סגלוביץ' מצטרף למנסור עבאס ורע"מ – ההכרזה הרשמית: הערב
סגלוביץ' מביא איתו רקורד של טיפול בפשיעה בחברה הערבית, ניסיון כקצין משטרה בכיר וכסגן השר לביטחון הפנים, לצד שם מוכר ולגיטימציה בקרב חלק מהציבור היהודי. עבאס מביא בסיס מצביעים ערבי ואת האפשרות להפוך פעם נוספת לשחקן מרכזי במשא ומתן הקואליציוני. המרה דתית מעולם לא הייתה חלק מהעסק. השאלה המעניינת יותר היא מה כן היה חלק ממנו.
רע"ם לא צירפה יהודי לרשימה משום שגילתה לפתע את ערך האזרחות השווה. יש הסבר פוליטי פשוט בהרבה: המיתוג האיסלאמיסטי שלה הפך למשקולת, ובקואליציה שעבאס מבקש להיות חלק ממנה אם מחנה השמאל והמרכז ינצח בבחירות, מועמד יהודי בכיר עשוי להפוך את הדרך פנימה לחלקה יותר.
יואב סגלוביץ' איננו רק "גשר בין עמים". בתוך האסטרטגיה הזאת הוא גם אביזר ומותג של הקמפיין. קצין משטרה לשעבר, סגן שר לביטחון הפנים לשעבר ואדם המזוהה עם המאבק בפשיעה בחברה הערבית. שם כזה מאפשר לעבאס להציג לציבור תמונה חדשה ולומר למעשה: אנחנו כבר לא המפלגה האיסלאמיסטית שאתם חושבים שאנחנו.
אלא שיהודי אחד ברשימה אינו משנה בהכרח את זהותה של המפלגה שמאחוריו. מי שמאמין שרע"ם הפכה למפלגת כל אזרחיה רק מפני שהוצמד אליה מועמד יהודי, יכול באותה מידה להאמין ששלט חדש בחזית החנות מחליף את הסחורה שנמצאת בפנים.
מנסור עבאס בנה בשנים האחרונות קריירה פוליטית סביב נוסחה ברורה: גישה פרגמטית של "אזרחות שווה ומשפיעה" מתוך המציאות הקיימת, תוך התרחקות מהקו הלעומתי המסורתי של המפלגות הערביות. פחות סיסמאות סביב הסוגיה הפלשתינית, יותר תקציבים לערביי ישראל, פחות עימותים לאומיים, יותר פשיעה, תשתיות ושירותים אזרחיים.
ב-2021 זה עבד. עבאס נכנס לקואליציה, דיבר על אחווה בין יהודים לערבים, השתמש בפסוק מהקוראן כדי להציג אפשרות לשותפות בין בני הדתות, עסק רבות באלימות בחברה הערבית ואף הכיר בפומבי בכך שישראל נולדה כמדינה יהודית וכך תישאר.
הכול טוב ויפה. אלא שכאשר הבחירות מתקרבות, גם הבייס שלו דורש תשובות. ההתבטאויות חסרות התקדים ביחס ליהדותה של ישראל חייבו אותו להסביר את עצמו בפני הציבור הערבי, ובדבריו בערבית התחדדה התמונה המורכבת יותר. מבחינת מבקריו, עבאס אינו מקבל את המדינה היהודית כאידיאל לאומי לגיטימי שעליו הוא מוכן לחתום, אלא כמציאות קיימת שבתוכה צריך לפעול כדי להשיג כוח, תקציבים והשפעה. זה הבדל מהותי. הפרגמטיות של עבאס אינה בהכרח שינוי אידיאולוגי. היא יכולה להיות פשוט שיטה יעילה יותר להשגת מטרות.
לא מפני שהאידיאולוגיה השתנתה, אלא משום שהסביבה הפוליטית נעשתה קשה יותר. התנועות המזוהות עם האחים המוסלמים נמצאות בשנים האחרונות תחת לחץ הולך וגובר במדינות שונות. בירדן ננקטו צעדים חריפים נגד האחים המוסלמים, במצרים התנועה נמצאת מחוץ לחוק כבר שנים, ובתוניסיה נכלאו בכירים המזוהים עמה. גם בארצות הברית ובאירופה גברו צעדי הפיקוח והלחץ על גופים המזוהים עם הזרם.
בתוך המציאות הזאת, עבאס זקוק לתעודת כשרות. סגלוביץ' הוא החותמת. יהודי ציוני, קצין משטרה בכיר לשעבר ואיש מערכת אכיפת החוק במקום השני ברשימה מאפשר לעבאס להציג מוצר פוליטי חדש כלפי חוץ, מבלי להוכיח שהיסודות הרעיוניים שעליהם נבנתה רע"ם אכן השתנו.
תסתכלו דווקא על מה שלא קרה: לא פורסם מצע חדש שמכיר בישראל כמדינת הלאום של העם היהודי ללא פיתולים והסתייגויות. לא הוצגה מהפכה אידיאולוגית שהפכה את רע"ם לציונית. לא נגנזה התשתית הדתית-תנועתית שממנה היא צמחה. וגם שאלת חמאס לא נעלמה.
היחס של רע"ם לארגון ממשיך להיות מוקד למחלוקת חריפה. מבקריה דורשים ממנה גינוי חד־משמעי והגדרה ברורה של חמאס כארגון טרור, בעוד המפלגה דוחה טענות המייחסות לה תמיכה בו. מבחינת אותם מבקרים, העובדה שאדם יהודי וציוני שובץ ברשימה אינה מספקת תשובה למחלוקת הזאת.
אפשר להסתיר את הדגל הירוק, למתן את ההצהרות ולהחליף את השפה. אפשר לדבר פחות על האיסלאם ויותר על פשיעה, פחות על הסכסוך ויותר על תקציבים. אבל מיתוג אינו אידיאולוגיה. במקום להוכיח שה-DNA השתנה, הוצב יהודי במקום השני ברשימה כדי לתת הכשר למוצר.
למה דווקא יהודי – ולמה דווקא עכשיו? מפני שקול ערבי לבדו כבר אינו מבטיח לעבאס את מה שהוא רוצה באמת מבחינה פוליטית: להיות לשון המאזניים בלי לשלם את מלוא המחיר של הזהות האידיאולוגית שממנה מגיעה מפלגתו. יהודי ברשימה עושה שלוש עבודות בבת אחת. הוא מרגיע פקידים, פרשנים וגורמים פוליטיים שמבקשים לעצמם סיפור נוח על רע"ם החדשה. הוא נותן לבוחר הערבי אפשרות לומר: "תראו, אנחנו כבר לא רק מסגד". והוא מספק לבוחר היהודי המתלבט אשליה אפשרית: אם יש שם יהודי ציוני במקום השני, אולי זו כבר אינה אותה רע"ם.
ויש לכך שימוש נוסף. חבר כנסת יהודי יכול לפנות לקהילות יהודיות ולגורמים בינלאומיים באופן שחבר כנסת ערבי מטעם מפלגה איסלאמית מתקשה לעשות. כאשר ביקורת על ישראל נאמרת מפיו של יהודי, קצין משטרה בכיר לשעבר ומי שכיהן בתפקיד ממשלתי, יש לה פוטנציאל לקבל לגיטימציה אחרת. מבחינת מבקרי המהלך, סגלוביץ' עשוי לעשות עבור רע"ם את העבודה הפוליטית הקשה ביותר מול קהלים כאלה – דווקא משום שהם יקשיבו לו.
יהודי ברשימה מסייע לטשטש סוגיה גדולה בהרבה: לאן מנסור עבאס עצמו מבקש להגיע. עבאס אמר בקולו כי הוא תומך בהקמת מדינה פלשתינית ובהכרה ישראלית בה. זו אינה פרשנות של אנשי ימין וגם לא הערכה של יריביו הפוליטיים. זו עמדה שהוא עצמו הציג. לאחר שהדברים עוררו סערה, עבאס הבהיר כי ההכרה במדינה פלשתינית היא עמדה עקרונית של מפלגתו, אך לא תנאי פוליטי להצטרפות לקואליציה.
וזה בדיוק ההבדל שעליו בנויה השיטה שלו. האידיאולוגיה יכולה להישאר במקום אחד, והמשא ומתן הקואליציוני במקום אחר. אפשר להחזיק במטרה ארוכת טווח ובמקביל להודיע שלא דורשים את מימושה כתנאי לכניסה לממשלה. כך ניתן לשמור על הבייס ובאותה עת להמשיך להיות שותף אפשרי לקואליציה.
לכן, כאשר סגלוביץ' מדבר על "שותפות יהודית־מוסלמית", כדאי לשאול: שותפות לשם מה? שותפות נגד הפשיעה? מצוין. גם עירייה, משטרה ומשרדי ממשלה יכולים לפעול יחד נגד עבריינים בלי להלבין מחלוקות אידיאולוגיות עמוקות. שותפות שנועדה להחליף את נתניהו ולהקים קואליציה אחרת? זו כבר עסקה פוליטית. עבאס אינו זקוק לסגלוביץ' כשותף רעיוני. הוא זקוק לו ככרטיס כניסה לקואליציה אפשרית של השמאל והמרכז.
מנסור עבאס מצטיין בטון מתון. זו אחת היכולות הפוליטיות החשובות שלו. הוא יודע לדבר על חיים משותפים, תקציבים, פשיעה, השתלבות, פרגמטיות ושותפות אזרחית. הוא מבין היטב אילו מילים הציבור היהודי רוצה לשמוע ואילו ביטויים יגרמו למערכת הפוליטית לראות בו שותף אפשרי במקום איום. אבל הטון הוא כלי. הוא אינו בהכרח המצפן.
מבחינת מבקריו, המצפן הבסיסי נשאר: קהל מוסלמי, עסקה אפשרית עם מחנה השמאל והמרכז, מקסימום תמורה פוליטית ומינימום ויתור אידיאולוגי שיישאר גם אחרי הבחירות. ובתוך כל זה נמצאת גם מועצת השורא. עבאס פועל בשנים האחרונות להציג את רע"ם כמפלגה אזרחית ועצמאית יותר. כחלק מכך הוצגו צעדים של התרחקות או נבדלות ממועצת השורא ומהמבנה המסורתי של התנועה האסלאמית, לצד פתיחות למועמדים יהודים והפחתת מרכזיותה של הסוגיה הפלשתינית בקמפיין היומיומי.
אלא שהשאלה אינה רק מה כתוב בהסדרים החדשים, אלא מי מחזיק בכוח האמיתי ביום שאחרי הבחירות. סגלוביץ' ייכנס לרשימה. עבאס ייכנס למשא ומתן. ביום שאחרי הקלפיות, השאלה החשובה תהיה מי נשאר בעל הבית ומהו כיוון התנועה כאשר כבר אין צורך לשכנע את הבוחר היהודי. מבחינת מבקרי רע"ם, התשובה ברורה: מועצת השורא והתשתית האידיאולוגית שממנה צמחה המפלגה לא נעלמו רק מפני ששמו של יואב סגלוביץ' הודפס על הפתק.
קוראים לחיבור הזה "תקדים היסטורי", משום ש"תרגיל פוליטי שקוף" נשמע הרבה פחות מרשים. אבל יהודים ברשימות ערביות אינם המצאה חדשה. חד"ש משלבת יהודים ברשימותיה במשך עשרות שנים משום שמלכתחילה נבנתה כמסגרת קומוניסטית יהודית־ערבית. שם, הצבת יהודי אינה מהלך שנועד לשכנע ערב בחירות שהמפלגה שינתה את זהותה. היא חלק מהתפיסה שעליה התנועה הוקמה. רע"ם עושה זאת עכשיו, כשהיא זקוקה לעבור מבחן כניסה מחודש לממשלה אפשרית – מבלי להוכיח שה-DNA שלה השתנה. וזה ההבדל.
מי שרוצה שותפות אמיתית צריך להתחיל דווקא בוויתורים הקשים: בנרטיב, בגבולות, ביחס לאלימות ולטרור, בהגדרת האויב ובהכרה באזרח. שותפות אינה נמדדת רק בשאלה אם יהודי ומוסלמי מסוגלים להופיע יחד במסיבת עיתונאים, אלא במה שכל אחד מהם מוכן לוותר עליו מול המחנה שלו.
בינתיים, עבאס קיבל את התמונה שהוא צריך: יהודי ציוני במקום השני ברשימת רע"ם. סגלוביץ' קיבל מסגרת פוליטית חדשה ורקורד המאבק שלו בפשיעה מעניק לחיבור הסבר אזרחי נוח. כל אחד מביא לעסקה את מה שחסר לאחר. אבל אל תתבלבלו מהשם היהודי שעל הפתק. רע"ם לא הצטרפה לישראל. היא ביקשה מישראל להצטרף אליה – לשעה אחת, עד ספירת הקולות.
