יצא ספר חדש על השביעים באוקטובר וקוראים לו "איך לעזאזל זה היה יכול לקרות לנו". וזו שאלה מצוינת, באמת. אני חושב שזאת השאלה הכי חשובה שנשאלה במדינה הזאת בשלושים השנים האחרונות. ויש לה תשובה, היא קצרה, היא לא דורשת שלוש מאות עמודים. היא נמצאת על הכריחה האחורית של הספר.
חשוב לזכור, גיור איילנד, כותב הספר, הוא לא פרשן שקפץ לאולפן. הוא אלוף במילואים: ראש אגף המבצעים, אחר כך ראש אגף התכנון, אחר כך ראש המועצה לביטחון לאומית אצל אריאל שרון, שלושים ושלוש שנים במדים. האיש הזה לא צפה בקונספציה מהיציע – הוא כתב אותה.
תוכנית ההתנתקות, זאת שאושרה בממשלה ובכנסת, היא לפי כל הביוגרפיות שלו, במידה רבה פרי ניסוחיו של איילנד. הוא זה שהקים את מנהלת סל"ע, הוא זה שקבע את לוח הזמנים. אז האיש שהוציא אותנו מזה – כתב עכשיו ספר ושואל אותנו איך לעזאזל יצאנו מזה. טוב, בסדר, טעה, טעות, טועים, טעינו, אולי זאת טעות אחת, כולם טועים. שוב, כמו שאני תמיד אומר כאן, אנחנו לא שמאלנים פה, אנחנו בודקים ורק אז משמיצים. אז בואו נבדוק אם יש עוד.
שנתיים אחרי ההתנתקות, דצמבר 2007, איילנד מפרסם בידיעות אחרונות קריאה לנהל מסע ומתן עם חמאס: הפסקת אש הדדית, חילופי אסירים והסרת המצור הכלכלי מהרצועה. 2012, בכתבה בעיתון "הארץ", הוא מציע להסיר גם את המצור הימי – כדי שמדינות אירופה יוכלו לשלוח שאטלים לנמל עזה. זה אלוף במילואים, ישראלי, בעיתון הכי נמכר בישראל, שמסביר שיש כל מיני בעיות עם עזה, ושאחת מהן היא בעצם התחבורה הציבורית.
איילנד גם דיבר בעבר על ההסכם עם חיזבאללה שנחתם בזמן ממשלת בנט-לפיד ב-2022 – לו הוא קרא הסכם מצוין. לא סביר, לא הרע במיעוטו, לא בלית ברירה – מצוין! כי מה כבר חיזבאללה אלה יעשו עם מאגר גז ועם שטח, כן?
ובאותו קטע בדיוק, רגע אחרי, הוא גם הסביר לנו עם מי חתמנו: תנועה עממית, דתית, פוליטית לבנונית שהיא בכלל לא ארגון טרור! נראה שמבחינת איילנד רק תפרידו את המילה לבנוני מחיזבאללה וקיבלתם את ש"ס. אמנם ש"ס עם 50 אלף רקטות ועם שאיפה עממית דתית ישראלית להשמיד יהודים, אבל אצל איילנד לא צריך להיתפס לקטנות.
ואז, בשמונה באוקטובר, הגוף ה"פוליטי העממי דתי הלבנוני" פתח חזית. וכשהתחיל להיראות שאולי בכל זאת אנחנו ניכנס ללבנון, איילנד יצא ואמר שאם נלחם רק בחיזבאללה, זאת תהיה תבוסה ישראלית. וכולנו זוכרים: שלושה חודשים אחר כך היו הביפרים, ואז נסראללה, ואז כל הדרג הבכיר של ה"גוף הפוליטי העממי דתי לבנוני" נהיה קצת פחות פוליטי, פחות עממי, ובעיקר פחות חי.
ואז קרה הדבר שאמור להיות הרגע שבו אם אתה במקרה אלוף במילואים ישראלי, אתה אמור לעצור ולבדוק את עצמך: חמאס ציטט אותך. אתה אלוף במילואים שהפך לחומר תעמולה. ושוב, לא בגלל שהוציאו דברים שלך מהקשר, בגלל שהביאו אותם כמו שהם. אבל הנה, שוב, אנחנו לא שמאלנים והמשכנו לבדוק.
איילנד גם אמר דברים קשים. נגיד, תוכנית האלופים שהוא כתב, מטעם פורום המפקדים והלוחמים במילואים, שזה שם קוד לעוד תנועת שמאל. בתוכניתם אמר שהם דורשים למנוע כניסת אספקה לצפון רצועה, ואז 5,000 מחבלים שנמצאים בשטח הזה יוכלו במצב הזה או להיכנע או למות בערב.
אתם מבינים? ב-2007 הוא אמר, תסירו את המצור, ב-2024 הוא אמר, תרעיבו אותם ובשני המקרים הוא אמר את זה בביטחון של אדם שקורא את התשובות מהדף. טריק מעולה אגב. אם אתה אומר את כל הדעות שקיימות בעולם, אחת מהן תמיד תתברר כנכונה.
ואז איילנד קרא לשחרור של כל החטופים תוך עשרה ימים, תוך שחרור אסירים פלשתינים – ואמר שזה צריך להיעשות באיזושהי פרופורציה סבירה. אני מת על הפרופורציה הסבירה הזו, כי הפרופורציה הסבירה האחרונה שעשינו נקראת עסקת שליט: 1027 מחבלים על חייל אחד, אחד מהמחבלים היה בחור "חביב" בשם יחיא סינוואר.
ורגע קטן על המילה "לנו", אותה כותב איילנד בכותרת הספר – היא עושה שם את כל העבודה. "קרה לנו" זה מה שאומרים על מזג אוויר או על פקק בכביש שש. אבל כשאתה כותב את התוכנית, מקים את המנהלת, קובע את לוח הזמנים ומגיש את זה לממשלה, פעם בהתנתקות, פעם בלבנון, פעם אחרי ההתנתקות ועוד ועוד, זה כבר לא קרה לנו – זה עשינו. וההבדל בין קרה לנו לעשינו הוא בערך 1200 איש. איך אמרת: פרופורציה סבירה.
האלוף לשעבר גם נשאל באולפנים ב-אוקטובר 2024 האם כדאי לתקוף באיראן ואמר שייתכן ותקיפה כזו כלל לא תשרת את האינטרס הישראלי- וזאת אותה גישה בדיוק מ-2007 עם חמאס ומ-2022 עם חיזבאללה, רק עם עוד אפס בטווח הטילים.
איילנד הוסיף שהוא חושב שארה"ב לא תתערב ולא תתקוף: "אני אומר את זה מהיום הראשון ודעתי הולכת ומתחזקת בגלל המון סיבות". שימו לב לניסוח כי הוא יפהפה. זה לא אני מעריך, זה לא יכול להיות, אני אומר את זה מהיום הראשון ודעתי הולכת ומתחזקת. ומה אתם חושבים? כמובן שארה"ב תקפה בסוף. מה חשבתם שיקרה? לא לשכוח את הכלל שלי: אם הלוגו של ה-INSS (המכון למחקרי ביטחון לאומי בו עבד איילנד) מופיע – זה אומר בהכרח שיקרה משהו הפוך.
אז איך לעזאזל זה היה יכול לקרות לנו? גיורא, אני אחסוך לך את המחקר. זה לא קרה לנו. תהפוך את הספר – התשובה מסתכלת עליך. אבל אם אתה מצליח לעשות מזה עוד כסף ולכתוב ספרים במודעות עצמית של אורי משגב שיכור בבית כנסת, גם אנחנו יכולים אולי לגזור מזה קופון.
אז הנה עוד כמה ספרים ברוח הספר שלך:
- "הנה אפי! זיהוי הפרטים הקטנים בבעיה הגדולה", מאת רונן בר.
- "רק העם יחליט! מתי הפסקנו לכבד את האמון?", מאת אהרון ברק.
- "למה נוכלים עובדים עליך ואיך להימנע מהם?", מאת נפתלי בנט.
- "למה אתה מצביע אס ומקבל נסיך? השקעות בטוחות לעצלנים", מאת עופר מקסימוב.
- "הנבואה ניתנה לי: המסע לעבר התחזית הנכונה", מאת ישראל זיו.
- "לחשוף את הנשמה: כנות, ישירות, אמון. מדריך לבניית זוגיות יציבה", מאת סיימון לבייב.
- "אינטליגנציה בעולם של טיק טוק" מסע אחר חיפוש האינטלקט שעבד", מאת אייל ברקוביץ'.
- "בסוף ירצחו פה מישהו: ההקצנה בשיח הישראלי ודרכים לעצור אותה", מאת יגאל עמיר.
- "ניהול רפרטואר: מה עושים עם כל כך הרבה שירים?" מאתף אחינועם ניני.
- "עשרה דרכים להימנע מאובססיה", מאת בן כספית.
- "איך לגדל עץ של כסף? מושגים בסיסיים בכלכלה סוציאליסטית", מאת נעמה לזימי.
- "מצאתי בית: איך תישארי נאמנה למקום בו גדלת?", מאת לימור לבנת.
- "איך לא להפוך את עצמך למרכז הסיפור?", מאת מיכל פעילן.
- "היו לי פעם עקרונות: איך הכסף החליף את האידיאולוגיה?", מאת שי גולדן.
- "למה היסטוריונים נוטים תמיד להגזים?", מאת יאיר גולן.
