ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק עורר סערה ציבורית כאשר העלה אתמול (רביעי) בריאיון בחדשות 12 הצעה חסרת תקדים להתמודדות עם איומי בינה מלאכותית לקראת הבחירות. לדברי ברק, על מדינת ישראל לפנות ישירות לחברות המדיה החברתיות ולדרוש מהן להשבית ולסגור ערוצים ופלטפורמות מרכזיות במהלך 72 השעות שלפני פתיחת הקלפיות. מדובר במהלך כוחני ומרחיק לכת, העומד בסתיאל האתררה מוחלטת לערכי היסוד של מדינה חופשית, דווקא ברגעי השיא שבהם מתעצב הדיון הציבורי בישראל.
הריאיון עסק באתגרי הטכנולוגיה ובסכנת הפצתם של סרטוני זיוף עמוק מבוססי AI בסמוך להצבעה. ברק פתח את דבריו והציג את התרחיש המטריד מבחינתו: "הוא יכול כמובן, יש את הדיפ פייק. לפי דעתי, אם ועדת הבחירות לא תגיע להסכמה עם אינסטגרם" המראיין באולפן עימת אותו עם הקושי המובנה לבלום תוכן שכבר הפך לוויראלי: "כן, זה משהו שגם, אתה יודע, מאוד קשה לעצור אותו כי מספיק שזה רגע באוויר, אתה אחר כך מאבד על זה שליטה, גם אם אתה מוריד את זה".
בשלב זה בחר ברק שלא להתמקד במנגנוני הגנה רשתיים, אלא הציע מענה דרסטי שכולל הטלת וטו על המרחב הווירטואלי: "לא, לא, יש אפשרות אחת – לפנות לחברות האלה, ולדרוש מהן בשם מדינת ישראל, בשלושה ימים האחרונים לסגור את הערוצים האלה".
דבריו של ברק אינם מסתכמים בקריאה שגרתית להסרת סרטון ספציפי, לסימון פייק ניוז או לנקיטת סנקציות נגד חשבונות מתחזים. ברק מציע הלכה למעשה כי המדינה תשתמש בכוחה כדי לתבוע את סגירתם של צינורות תקשורת שלמים בתקופה הנפיצה והרגישה ביותר עבור הבוחר הישראלי.
כידוע, מהלכים מסוג זה – של חסימת פלטפורמות דיגיטליות, השבתת ערוצי שידור וסיכול הפצת מידע פוליטי בידי אזרחים – אינם מוכרים במדינות דמוקרטיות מתוקנות. צעדים כוחניים שכאלה מאפיינים בדרך כלל משטרים סמכותניים וטוטליטריים, הנוהגים לנצל שעת חירום כדי להשתלט על זרימת המידע, לנטרל את השיח הציבורי ולמנוע ביקורת.
במדינה דמוקרטית, השיח החופשי הוא נשמת אפו של ההליך הפוליטי, בפרט בימים שבהם הבוחרים מגבשים את עמדתם הסופית. גם בעת התמודדות עם סכנות ממשיות של דיסאינפורמציה ולוחמת תודעה, הכלל המנחה מחייב פעולה זהירה, מבוקרת ומידתית שאינה פוגעת בזכויות יסוד. הרעיון של "הורדת השאלטר" והחשכת ערוצי התקשורת תחת הסיסמה של הגנה על טוהר הבחירות מהווה מדרון חלקלק ומסוכן, המקריב את חופש הביטוי בשם החשש מטכנולוגיה.
