ענקית הטכנולוגיה והבידור סוני מוצאת את עצמה במרכזה של סערה צרכנית חריפה סביב סוגיית הבעלות הדיגיטלית. תביעה ייצוגית שהוגשה נגד החברה בקליפורניה מאשימה את יצרנית ה-PlayStation בהטעיית הצרכנים, עקב שימוש בכפתור הרכישה בחנות הדיגיטלית, מבלי להבהיר כי השחקנים משלמים עשרות דולרים (או מאות שקלים) עבור רישיון זמני בלבד. במקביל, החברה שלחה תזכורת תנאי שימוש נוקשה למשתמשים, בדיוק בעיצומה של מחאת גיימרים על ביטול כונן הדיסקים בקונסולת ה-PS6.
"לא ייתכן שחשבתם שקניתם בעלות"
במסמכי ההגנה שהגישה לבית המשפט, הציגה סוני טיעון חריג הטוען כי שום צרכן סביר לא אמור להאמין שהוא מקבל בעלות אמיתית על קובץ דיגיטלי. החברה הדגימה זאת באמצעות מקרה שבו שני תובעים רכשו את המשחק Resident Evil Requiem בהפרש של מספר ימים. לטענת עורכי הדין, לו הרוכש הראשון היה הבעלים החוקי של המשחק, סוני לא הייתה יכולה למכור עותק נוסף למשתמש השני. הטיעון מנסה להשוות בין קובץ תוכנה משוכפל לבין נכס פיזי כמו מכונית, ומבהיר כי מדובר בזכות שימוש מוגבלת בלבד.
הרקע לעימות המשפטי הוא חוק שנכנס לתוקף בקליפורניה, המחייב חברות דיגיטל להציג אזהרה ברורה ובולטת המבהירה כי מוצרים מקוונים אינם בבעלות הלקוח ועלולים להימחק בכל עת. התביעה טוענת כי סוני מתעלמת מהדרישות ומסתירה את המידע בתוך עמודי תקנון ארוכים שאיש אינו קורא. אם בית המשפט יקבל את התביעה, החברה תיאלץ להחליף את כפתור הרכישה המסורתי בניסוח מפורש של "רכישת רישיון דיגיטלי", מהלך שעשוי לעורר מודעות צרכנית רחבה ולפגוע פסיכולוגית בהיקף המכירות.
קץ המדיה הפיזית והשליטה האישית
למאבק הנוכחי יש משמעות מכרעת לאור החלטת החברה להפסיק לחלוטין את ייצור הדיסקים הפיזיים לקראת שנת 2028. בעולם שבו הקונסולה תהיה דיגיטלית בלבד, השליטה של סוני בתוכן הופכת למוחלטת: אם שרתי משחק ייסגרו או שרישיונות מוזיקה יפוגו, הכותרים יימחקו מחשבונות המשתמשים ללא כל פיצוי, כפי שכבר קרה לאחרונה עם סרטים שנרכשו בחנות. היעד המרכזי של החברה עבר מהגדלת מכירות חומרה לסחיטת רווחים מ-125 מיליון מנויי שירות ה-PS Plus השבויים במערכת הסגורה.

היכונו לפרידה: אחת התכונות הנפוצות בפלייסטיישן עומדת להיעלם
המדיניות של סוני משקפת מגמה רחבה בעמק הסיליקון המכונה "שכירות במקום בעלות", החל ממדפסות HP הנועלות דיו חלופי ועד למודלים של השכרת מחשבים ושירותי סטרימינג. חברות הענק מעבירות את הצרכנים למודל שבו משלמים מחיר מלא על מוצר שלעולם לא יהיה שייך להם, ושאי אפשר להשאיל, למכור כיד-שנייה או להוריש. המאבק המשפטי של קהילת הפלייסטיישן הוא תמרור אזהרה לכלל הצרכנים, וממחיש כיצד הקדמה הדיגיטלית הפכה אותנו משותפים לבעלות לחוכרים זמניים של תרבות הפנאי שלנו.
