באולפן "הפטריוטים", לא ראינו רק ראש ממשלה שבא להתראיין – ראינו אדריכל פוליטי בפעולה. רגע לפני שדלתות ועדת הבחירות המרכזית ננעלות והרשימות הופכות לעובדה מוגמרת, בנימין נתניהו הגיע למגרש הביתי שלו עם מטרה אחת ברורה: להנדס את גוש הימין. המסר שלו, שעבר כחוט השני לאורך כל הריאיון, היה חד וברור: אל תנסו להיות אני, ובעיקר – אל תסכנו לי את הממשלה.
אסטרטגיית ה"בלוק" של נתניהו בבחירות האלו נשענת על לקח היסטורי אחד שהוא מסרב לשכוח ומקפיד להזכיר: 1992. הטראומה של עליית ממשלת רבין בשל אובדן קולות בימין היא הדלק שמניע את הלחץ האגרסיבי שלו לאיחודים. נתניהו, מצויד בערמות של סקרי עומק ומחקרים, הגיע כדי לנפץ את המיתוס שמטפחים שותפיו-יריביו מימין.
בעוד שאיתמר בן גביר או המצטרף הטרי עופר וינטר מתהדרים ביכולתם "להביא קולות מהצד השני", נתניהו הבהיר בשידור חי מה הוא חושב על התיאוריה הזו: פנטזיה מסוכנת.
לשיטתו, היחיד שמסוגל לגרד מנדטים מהמרכז-שמאל ולהעביר אותם צד זה הוא עצמו, והכלי היחיד לעשות זאת הוא הליכוד. כל השאר, כך רמז, פשוט "אוכלים" אחד לשני בתוך הגוש. מבחינת נתניהו, המשימה של סמוטריץ', בן גביר, וינטר ופייגלין היא לא להתרחב – אלא פשוט לא להיעלם.
החשש המרכזי של נתניהו הוא "קניבליזם פוליטי". הוא יודע שקמפיין אגרסיבי של הליכוד עלול להוריד את אחת המפלגות הקטנות מתחת לאחוז החסימה, מה שישאיר אותו עם ליכוד גדול אך ללא קואליציה. לכן, הוא דוחק בהם להתאחד. מבחינתו, כל חיבור הוא מבורך: מ"סופר-מרקט" ימני הכולל את כולם, ועד לחיבורים טקטיים קטנים יותר. המטרה היא "ביטוח מנדטים" שיאפשר לו לנהל קמפיין ליכוד חופשי מבלי לחשוש שהוא "יורה בנגמ"ש" של עצמו.
נקודת העניין המרתקת ביותר בראיון הייתה יחסו של נתניהו לעופר וינטר. בעוד שבן גביר וסמוטריץ' הם כבר "שחקנים מוכרים" במגרש של ביבי, וינטר נותר החולייה הלא מפוענחת.
נתניהו בקושי הזכיר אותו, ובשתיקתו אמר הכל: הוא לא סומך עליו. חוסר המחויבות של וינטר ל"בלוק" והעובדה שאינו מתואם עם נתניהו מעוררים בבלפור דאגה עמוקה. נתניהו חושש שוינטר, ביהירותו המקצועית כביכול, ינסה לרוץ לבד, ישרף מתחת לאחוז החסימה, או גרוע מכך – ימשוך קולות ממפלגות אחרות בגוש ויפיל גם אותן.
נתניהו גם ניצל את הבמה כדי להזים את התיאוריה של בן גביר, לפיה ראש הממשלה מעוניין ב"עוצמה יהודית" קטנה כדי שיוכל להחליפה בשותפים מהשמאל. ההיפך הוא הנכון, טוען נתניהו. הוא יודע שהיציבות השלטונית שלו, וההגנה הפוליטית והמשפטית שהוא זקוק לה, תלויה אך ורק בשותפים הטבעיים שלו. הוא זקוק להם חזקים, מאוחדים, ומעל הכל – צייתנים.
הריאיון ב"הפטריוטים" היה מבחינתו קריאת השכמה אחרונה לימין. נתניהו הבהיר לכל מי שחולם על "קולות מהצד השני": בואו נחזור למציאות. המנדטים של המרכז שייכים לנתניהו, המשימה שלכם היא לא לאבד את המנדטים של הימין. בערב סגירת הרשימות, נתניהו לא ביקש רק אחדות – הוא דרש כניעה לאסטרטגיה שלו. עכשיו נותר לראות האם השותפים שלו יבחרו בביטחון של האיחוד, או בהימור המסוכן של העצמאות.
