שוב קיץ, שוב נתב"ג ושוב מישהו מוריד את השאלטר על הראש של מאה אלף ישראלים. מאה אלף איש תקועים, טיסות נפגעות, משפחות עם ילדים מחכות בטרמינל והוועד שוב מגלה כמה כוח יש לו בידיים. וזה לא רק פנחס עידן יו"ר הועד וזה ממש לא אירוע נקודתי. זאת שיטה. ועדים כוחניים והסתדרות שהתרגלו שהם יכולים להחזיק את אזרחי ישראל כבני ערובה בכל פעם שמישהו מעז לגעת להם באינטרסים.
ראינו את זה בהתערבות ברפורמה המשפטית, אנחנו רואים את זה בכל שנה בפתיחת שנת הלימודים ועכשיו שוב בנתב"ג. פעם זה סיכסוך עבודה, פעם מצוקת כוח אדם, בכל פעם סיבה אחרת. אבל השיטה תמיד אותה שיטה. רוצים לעצור שינוי? מניחים יד על השאלטר ופוגעים בציבור שלם.
הכאוס בנתב"ג נמשך: מרבית העובדים לא חזרו לפעילות
האזרח עובד קשה, משלם מיסים, משרת בצבא וחוסך שקל לשקל לחופשה משפחתית וברגע אחד הופך לכלי משחק של כמה עסקנים. זה לא מאבק עובדים לגיטימי כשמדינה שלמה משלמת את המחיר. זאת כוחנות של מי שהתרגלו שאף אחד לא מעז לעמוד מולם. נתב"ג, הרכבת, הנמלים ומערכות חיוניות אחרות לא שייכים לועדים ולא להסתדרות. הם שייכים לציבור.
הכאוס בנתב"ג נמשך: ישראייר מעדכנת על הטיסות שמתעכבות
הגיע הזמן לפרק את מוקדי הכוח האלה ואת המונופולים של הוועדים ולשים סוף לארגונים שהתרגלו שהם יכולים לסגור שאלטר ולשתק מדינה שלמה. זכותם של עובדים להיאבק על התנאים שלהם אבל אין לאף ארגון זכות לקחת מיליוני אזרחים כבני ערובה.
