אתם מגיעים לעבודה, עושים את מה שמבקשים מכם וממשיכים הלאה – אבל משהו כבר מזמן מרגיש לא בסדר. אתם חושבים פעמיים לפני שאתם שולחים הודעה, מעדיפים לא להביע דעה כדי לא להסתבך, מוצאים את עצמכם זמינים גם אחרי שעות העבודה ובעיקר מתחילים לספור את הימים עד לסוף השבוע. לפעמים קשה לשים את האצבע על הרגע שבו מקום עבודה פשוט מפסיק להיות מקום שטוב לכם בו והופך לסביבה שאתם רק מנסים לשרוד. אז מהם הסימנים שאומרים שאולי הגיע הזמן להפסיק להסתגל ולהתחיל לחפש מקום אחר?
לא תמיד קל לזהות שמקום העבודה הפך לרעיל, במיוחד כשההתנהגויות האלה הופכות עם הזמן לשגרה. אבל אם כמה מהסימנים הבאים מוכרים לכם, יכול להיות שכדאי לעצור ולשאול את עצמכם אם באמת טוב לכם להישאר שם.
- אין לכם לאן להתקדם: אתם עושים את אותו תפקיד כבר תקופה ארוכה, לוקחים על עצמכם משימות נוספות, אבל שום דבר לא באמת משתנה. אין מסלול קידום ברור, אין הזדמנויות להתפתח וגם לא נראה שיש כוונה לפתוח בפניכם אפשרויות חדשות. כשאין תחושה שאתם מתקדמים או לומדים משהו חדש, קל להישחק.
- צעקות ודיבור מזלזל הפכו לשגרה: ביקורת היא חלק מכל מקום עבודה, אבל יש הבדל גדול בין משוב מקצועי לבין יחס מזלזל. אם צעקות, הקטנה, הערות פוגעניות או דיבור לא מכבד הפכו לדרך שבה מתקשרים איתכם, זו כבר לא רק "אישיות קשה" של המנהל. סביבת עבודה בריאה אמורה לאפשר לעובדים לקבל ביקורת בלי להרגיש מושפלים או מותקפים.
- אין גבולות ברורים: מתי בדיוק נגמר יום העבודה? מי אחראי על איזו משימה? ומה באמת נחשב דחוף? אם אין תשובות ברורות לשאלות האלה, העבודה עלולה להתחיל לזלוג לכל תחום בחיים. משימות שמגיעות ברגע האחרון, ציפייה שתהיו זמינים בכל שעה והעברת אחריות מאדם לאדם יוצרות תחושה שאתם תמיד צריכים להיות בכוננות.
- היחס אליכם משתנה לפי מצב הרוח של המנהל: יום אחד הכול בסדר, אתם מקבלים מחמאות ואפילו מרגישים שמעריכים אתכם וביום אחר אותה התנהגות בדיוק יכולה להוביל לכעס או לביקורת. כשהיחס של המנהל אינו עקבי ואתם אף פעם לא יודעים איזו גרסה שלו תפגשו היום, אתם עלולים להתחיל להתנהל מתוך ניסיון לנחש את מצב הרוח שלו במקום פשוט לעשות את העבודה שלכם.
- אתם מרגישים שאתם צריכים ללכת על ביצים: אם אתם מפחדים לטעות, לשאול שאלה, להציע רעיון או אפילו להודות שמשהו לא הסתדר, זה סימן שכדאי לעצור ולבחון את סביבת העבודה. במקום שמעודד עובדים לקחת אחריות ולהגדיל ראש, טעות אמורה להיות הזדמנות ללמוד ולא סיבה לפחד. כשהחשש מהתגובה גובר על הרצון ליזום, העובדים עלולים להתחיל לעשות רק את המינימום הנדרש.
- אתם לא מצליחים להתנתק מהעבודה: יום העבודה נגמר, אבל העבודה ממשיכה איתכם הביתה. הודעות בערב, מיילים בסופי שבוע, ציפייה לענות במהירות או תחושה שאתם חייבים להיות זמינים בכל רגע יכולים לטשטש לחלוטין את הגבול בין העבודה לחיים האישיים. גם אם אתם לא עובדים בפועל, התחושה שאתם "צריכים להיות מוכנים" כל הזמן יכולה להפוך את זמן המנוחה לעוד חלק מיום העבודה.
- אתם נשארים בעיקר כי אתם מפחדים לעזוב: אולי זה הסימן שהכי כדאי להקשיב לו. אם כשאתם חושבים על העבודה אתם כבר לא שואלים את עצמכם אם טוב לכם שם, אלא בעיקר "מה יהיה אם אעזוב?", יכול להיות שהפחד הוא הדבר העיקרי שמחזיק אתכם במקום. פחד מהלא נודע, מחשש שלא תמצאו עבודה אחרת ועד חוסר ודאות לגבי הצעד הבא – כל אלה טבעיים, אבל הם לא בהכרח סיבה להישאר במקום שלא עושה לכם טוב.
חשוב לזכור שלא כל מקום עבודה עמוס, תובעני או לחוץ הוא בהכרח רעיל. לכל עבודה יש תקופות קשות, מנהלים יכולים לטעות ולא כל יום חייב להיות מושלם. ההבדל נמצא בדפוס: כשהיחס המזלזל, חוסר הגבולות, הפחד לטעות או התחושה שאין לאן להתקדם חוזרים על עצמם שוב ושוב, ואין רצון או יכולת אמיתית לשנות אותם – אולי הגיע הזמן להפסיק לחכות שהמצב ישתפר ולבדוק מה האפשרויות שלכם במקום אחר.
