מי שבילה את חופשות הקיץ בילדות עם עור אדום, כואב ולעיתים מתקלף עשוי לשאת את הנזק גם עשרות שנים לאחר שהכוויה חלפה. מטא-אנליזה שפורסמה בכתב העת הרפואי JAMA Dermatology, והתבססה על 17 מחקרים שכללו יותר מ־321 אלף בני אדם, מצאה כי היסטוריה של כוויות שמש כואבות, חמורות או כאלה שגרמו לשלפוחיות קשורה לעלייה בסיכון לקרצינומה של תאי קשקש בעור (cSCC) – אחד מסוגי סרטן העור הנפוצים.
כוויית שמש עשויה להיראות כמו אירוע זמני: העור מאדִים, כואב במשך כמה ימים, לעיתים מתקלף – ואז לכאורה חוזר למצבו הרגיל. אלא שמתחת לפני השטח, חלק מהנזק עלול להישאר. חוקרים בראשות רופא העור אייזק ובר ממרכז הסרטן MD Anderson של אוניברסיטת טקסס וממוסדות אמריקניים נוספים ביקשו לבדוק האם קיים קשר בין כוויות שמש לבין התפתחות קרצינומה של תאי קשקש בעור.
לשם כך הם בחנו אלפי מחקרים שפורסמו בעבר, ומתוכם איחדו נתונים מ־17 מחקרים שכללו יחד יותר מ-321 אלף משתתפים. התוצאות הצביעו על קשר ברור: אנשים שסבלו במהלך חייהם מתדירות בינונית של כוויות שמש כואבות, חמורות או מלוות בשלפוחיות היו בעלי סיכוי גבוה ב-51% לפתח את סוג סרטן העור שנבדק, בהשוואה לאנשים ללא היסטוריה כזו. כאשר מדובר היה בתדירות גבוהה של כוויות קשות, הסיכוי היה גבוה ב-69%.
אחת הנקודות הבולטות במחקר נוגעת לחשיפה לשמש בגיל צעיר. כוויות שמש קשות ותכופות במהלך הילדות נקשרו במחקרים שנבדקו לסיכוי גבוה עד פי שלושה להתפתחות קרצינומה של תאי קשקש. אפילו מספר קטן של כוויות משמעותיות בילדות נקשר לעלייה בסיכון. מומחים מהמרכז הרפואי של אוניברסיטת רוצ'סטר מכנים כוויות קשות במיוחד "כוויות שמש משנות חיים", משום שהפגיעה שקרינת ה־UV גורמת ל-DNA של תאי העור עשויה להשאיר השפעה ארוכת טווח.
ד"ר אדריאן ויקטור, אונקולוגית במכון הסרטן Wilmot שלא הייתה מעורבת במטא-אנליזה, הסבירה: "כאשר הגוף מתקן את הנזק הזה, לפעמים עלולות להתרחש טעויות. עם הזמן, המוטציות האלה יכולות להצטבר ולתרום להתפתחות סרטן העור". במילים פשוטות: העובדה שהאדמומיות נעלמה והעור הפסיק לכאוב אינה אומרת שכל הנזק שנגרם לתאים נעלם איתם.
לדברי רופאת העור ג'יניה אל-פגאלי מאוניברסיטת רוצ'סטר, ילדים חשופים למספר גורמי סיכון במקביל. "ילדים רגישים יותר בשל מספר גורמי סיכון, ובהם הביולוגיה של התאים מייצרי הפיגמנט בעור שלהם, הסבירות הגבוהה יותר לחשיפה לשמש ושימוש לא עקבי באמצעי הגנה מהשמש", הסבירה.
הממצאים מצטרפים למחקרים קודמים שמצאו קשר דומה גם לסוגים אחרים של סרטן העור. מטא-אנליזות קודמות הצביעו על כך שככל שאדם סובל מיותר כוויות שמש קשות בילדות, לאורך עשור או לאורך חייו, כך עולה הסיכון למלנומה או לקרצינומה של תאי בסיס.
למרות המספרים, החוקרים עצמם מדגישים שלא ניתן לקבוע על סמך המחקר שכוויות שמש לבדן הן שגרמו למקרי הסרטן. "בעוד שתפקידה של החשיפה לקרינת UV בהתפתחות cSCC מבוסס היטב, ההשפעה הספציפית של כוויות שמש עדיין פחות ודאית", כתבו החוקרים. אחת הסיבות לכך פשוטה: קשה מאוד למדוד באופן מדויק כמה פעמים אדם נשרף בשמש לפני עשרות שנים. חלק מהמחקרים מסתמכים על זיכרונם של המשתתפים, שלא תמיד יכול לספק תמונה מדויקת.
בנוסף, קשה להפריד בין כוויות שמש לבין החשיפה המצטברת לקרינה. אדם שנכווה פעמים רבות כנראה גם בילה זמן רב יותר בשמש לאורך חייו. החוקרים ניסו להתחשב, ככל שהנתונים אפשרו זאת, בגורמים כמו גיל, מין, צבע העור ורגישות העור. עם זאת, הם הגדירו את רמת הוודאות של הראיות כנמוכה. לכן המשמעות אינה שמי שנכווה בילדות בהכרח יחלה בסרטן העור, אלא שהיסטוריה של כוויות קשות נקשרה במחקרים לסיכון סטטיסטי גבוה יותר.
לצד החשיפה לקרינת UV, קיימים גורמים נוספים שמשפיעים על הסיכון לסרטן העור, ובהם גנטיקה והרגלי חיים מסוימים. גם שימוש במיטות שיזוף חושף את העור לקרינה אולטרה-סגולה ומעלה את הסיכון.
ומה אפשר לעשות כיום, גם אם כבר נשרפנו פעמים רבות בעבר? המסר של החוקרים פשוט: אי אפשר לשנות את היסטוריית החשיפה לשמש, אבל אפשר להימנע מצבירת נזק נוסף. ההמלצות כוללות שימוש במסנן קרינה, לבישת בגדים שמכסים את העור, חבישת כובע, שהייה בצל והימנעות ככל האפשר מחשיפה אינטנסיבית לשמש בשעות שבהן הקרינה חזקה במיוחד.
ויקטור התייחסה גם לחששות סביב מסנני קרינה: "יש אנשים שנמנעים ממסנן קרינה בגלל מיתוסים שלפיהם המרכיבים שלו עלולים לגרום לסרטן העור. עם זאת, הראיות החזקות ביותר מצביעות על חשיפה לקרינת UV כגורם העיקרי לרוב סוגי סרטן העור".
